מריאנה-
אני שונאת את איך שהוא מתנהג אליי עכשיו. כאילו אני הזיון הקבוע שלו. אהבתי את זה, הוא עינג אותי בצורה שאפילו לא חלמתי עליה. הרבה יותר טוב מהקודמים לו.
פאק. דניאל. לחשוב שהתאהבתי במישהו אחר אחריו מרגיש לי רע. לא טוב. ועוד התאהבתי בלאונרדו. היהיר, הגאוותן, המסוכן והסקסי הזה.
"תפסיק להתנהג אליי ככה" רטנתי בזעם כשהתלבשתי. לאונרדו הפנה אליי את תשומת ליבו.
"איך ככה?" שאל אותי באדישות שלפני רגע לא הייתה שם.
"כאילו אני הסטוצית שלך. תפסיק עם זה".
נשמתי עמוק וניסיתי להבין אם עשיתי כרגע טעות. אם להתמסר לו זה רע.
"מריאנה" נאנח ושיפשף את מצחו "מה אני צריך להגיד לך כדי שתביני שאת לא סטוצית שלי. את הרבה מעבר לזה!" אמר בתוכחה.
הזרמים שעברו בי, הצמרמורות. רק הוא מצליח להדליק אותי ככה.
"אני לא סומכת על גברים" הגבתי בפשטות. המגננות שלי והחומות ששמתי על עצמי תמיד שמרו על מרחק. ברגע שאני מרגישה שאני מתאהבת אני נחסמת, מרחיקה את עצמי אפילו יותר.
לאונרדו נעץ בי מבט כלכך חד שפילח אותי לשניים, לסתו התקשחה ועיניו התקהו. יכולתי להרגיש בזעם העצור שלו "מי הרס לך ככה את האמון באנשים?!" הרים את קולו וחבט בשולחן בידו. קפצתי בבהלה. שלא יכה אותי.
"מי עשה לך את כל זה. מי גרם לך לכל הצלקות שעל הגוף שלך. מי השאיר בתוכך כלכך הרבה כאב ופחד. מי פגע בך!" טון דיבורו היה מפחיד כשהתקרב אליי בצעדים מהירים.
נשימתי הואצה בפחד בחשש התמידי שלי.
"אל תתקרב אליי לאונרדו" הצלחתי לסנן מבין שפתיי, מרגישה את הדופק שלי מאיץ ואת ידיי מתחילות לרעוד. ההתקף מתקרב.
לאונרדו נעצר, מבולבל מתגובתי "אני אנחש בעצמי. תהנהני אם אני צודק" אמר ברצינות שרק הגבירה בי את הלחץ. הדממה פילחה את האוויר.
בלעתי את רוקי וניסיתי להתמקד בנשימות עמוקות כששמעתי את לאונרדו ברקע מדבר "זה גבר. גבר אלים.." התחיל לומר ואני יצאתי מריכוז.
פאק.. אני לא רוצה שהסוד שלי יחשף מולו.
אני לא יכולה לתת לו את האמת שהוא רוצה. אני חייבת לשקר לו. להסיח את דעתו. אם הוא יגלה את האמת אני אהיה חשופה ופגיעה וזה לא דבר שאני מאפשרת לעצמי להיות.
התרכזתי בנשימותיי ואמרתי לאט, לא מביטה בו "תפסיק. זה לא אף אחד. זו אני" ובדיוק שאמרתי את זה מבטו התקשח ועיניו התכווצו "מה?!".
"אף אחד לא עשה לי את הצלקות האלו, זו אני עשיתי" אמרתי ברעד קל, מקווה שאני אמינה מספיק בשביל להאכיל אותו בשקר.
לאונרדו התקרב אליי בחוסר הבנה "פגעת בעצמך?!" שאל בקול נמוך והעביר את ידו בשיערו. עינייו הירוקות נראו כאובות "את עשית את זה לעצמך? למה?".
בלעתי את רוקי והשפלתי את ראשי "כי לא יכולתי להכיל את הכאב שלי אחרי שדניאל מת. לא יכולתי לשאת את הכאב הזה. זה שרף לי" אמרתי לו ודמעות קטנות בצבצו בעיניי. דמעות של שקר. דמעות של כאב על מותו של דניאל.
לאונרדו הניד בראשו "אבל זו לא הדרך.." אמר לי ועיניו חדרו אליי "עם מה עשית את זה".
חשבתי במהירות ואמרתי לו "מצית". המילה התנוססה באוויר במשך כמה שניות.
לאונרדו התקרב אליי כשהדמעות שלי המשיכו לזלוג. הוא חיבק אותי. הוא פשוט חיבק אותי.
מגעו היה נעים וכאב לי על השקר שסיפרתי לו. הוא האמין לי.
"הפסקת עם זה?" שאל לאחר כמה רגעים, מנתק את החיבוק.
הנהנתי "כן, הפסקתי".
לאונרדו חפן את סנטרי בידו ולחש "אני לא רוצה לשמוע על זה יותר. אני לא רוצה שתפגעי בעצמך. מובן?".
הנהנתי באיטיות וליבי התכווץ לשקר שלי. אסור היה שיגלה שאבי עולל לי את זה. אני לא רוצה שידע את כל סודותיי. אני לא רוצה שיהיה לאף אחד את נקודות החולשה שלי. אני לא רוצה רחמים.
מספיק רחמים קיבלתי כשסיפרתי לו על דניאל. אני לא מסוגלת לספוג עוד. אני אשדר את החוזק שלי לכל מקום בלי שאף אחד ידע מה עולל לי. מי שבר אותי. מי הרס אותי לחתיכות קטנות.
אבא שלי.
YOU ARE READING
My weakness
Romanceמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
