לאונרדו-
כבר כמה ימים ללא שינה. כבר כמה ימים בלעדיה, ללא הריח שלה, ללא המגע החם שלה. בלי חיבוקים, נשיקות וציחקוקים קטנים.
הכל נעלם ברגע אחד. איך.. איך הגענו למצב הזה. אני לא מפסיק לחשוב עליה, איפה היא או אם היא בסדר.
הזעם שלי עליה דעך אך היא..
היא בגדה בי. שיקרה לי ושברה לי את הלב שחשבתי שלא אתן אותו לאף אחת. אבל היא הצליחה. הצליחה בגדול. שיחקה את המשחק עד הסוף. אני התאהבתי, כנראה שהיא שיקרה לי בפנים. סכין בגב. פאקינג סכין בגב.
ההודעות האלו. כשאני חושב עליהן אני רוצה לשבור משהו. ברגע שיצאה מהחדר, שברתי רהיטים. שברתי הכל, זעמתי. לא שלטתי על עצמי. סטיבן ניסה להשתלט עליי ללא הצלחה עד שלבסוף התפרקתי מעט והלכתי לישון.
הלב שלי נסגר סופית. אין יוצא ואין נכנס.
אין כניסה.
העצב השפיע עליי ואני לא הצלחתי לגרש אותו. היא האישה הראשונה שהתאהבתי בה באמת, לא רק סטוץ מזויין. למה כל זה קרה.
ניסיתי להריץ בראשי את כל התקופה האחרונה ושום דבר לא הסתדר לי. פאק רגע.
כבר שבועיים ומשהו שמריאנה שבורה, עצובה. הפעם האחרונה ששמעתי ממנה צלצול של הודעה היה לפני חודש. משהו פה לא מסתדר, משהו מסריח. כל פעם היא יצאה לבלות בערב וחזרה במצב רוח רע. זה לא עזר לה. אין מצב שהיא בגדה בי בזמן הזה, אחרת לא הייתה חוזרת ככה.
החתך בשפה, ההתנגדות שלה שאדע איפה היא. הכל מתחבר לי פתאום. הפחד שלה, ההתרחקות שלה ממני לאחרונה. אין מצב. היא לא תבגוד בי.
הרגשתי שכל הנקודות מתחברות וקיוותי שאני צודק, שהיא שיקרה לי. זה היה נשמע כלכך אמין. הדמעות שלה. אולי הן היו שיקריות?
אנחה כבדה יצאה מפי "לעזאזל עם זה".
אני חייב לברר הכל. זה לא הגיוני. אני חייב לדבר איתה, להבין מה האמת.
"סטיבן, תאתר את מריאנה בבקשה" ביקשתי ממנו ממשרדי דרך הטלפון.
"אנסה".
_______________________________________
עברו עוד כמה ימים ואני אוכל תסביכים. לא בטוח בשום דבר שקורה. לא בטוח במה שקרה בנינו. אולי היא עזבה?! אולי היא במקום אחר כרגע?! איפה היא. נשמתי עמוק, מנסה לסדר את הראש שלי שמרגיש כאילו בטון הונח עליו.
"אתה בסדר?" שאל סטיבן ונכנס אל המטבח "אתה חיוור".
באמת? מה?
"אני בסדר" אמרתי בחיוך קל "איתרת אותה?" שאלתי.
סטיבן הנהן "כן, אני שולח לך את הכתובת עכשיו". הצצתי בטלפון והקלה גדולה שטפה אותי כשמיקומה זוהה בדירתה הקודמת. היא בניו יורק. אבל מה היא עדיין עושה פה?
היא הייתה צריכה לעזוב לגמרי, הרי אין לה מה לעשות פה יותר. גירשתי אותה לחלוטין. פאק.. למה אני אוכל תסביכים עליה. תשחרר, ציוויתי על מוחי אך שמה רק המשיך להדהד במוחי.
"לאונרדו.. לאונרדו!" קרא סטיבן ואני הפניתי אליו את ראשי "מה".
"מה יש?" שאל בדאגה והניח את ידו על כתפי "קח מים" הגיש לי את הכוס ואני שתיתי איתה בלגימות קטנות. פאק למה היא משפיעה עליי כלכך.
"כאב ראש קטן" פלטתי בעייפות וסטיבן צחקק "ואוו אתה חייב לדבר איתה כמה שיותר מהר, בכל רגע שהיא לא פה אתה נהיה חולה יותר".
צחקתי, מגחך "מצחיק מאוד". אך האמת, הוא צודק. בלעדיה הכל ריק פתאום. חשוך. אני במחשבות עליה כל היום. היא לא הייתה עושה לי את זה. אני יודע. אלא אם כן משהו קרה.
אני חייב להבין מה עומד מאחורי זה.
זה לא הגיוני מה שקורה פה, כלכך לא הגיוני.
אני לא מסוגל להיות יותר באי וודאות, סטיבן צודק. אני מוכרח לדבר איתה כמה שיותר מהר. דחוף, בהול.
אם היא בגדה בי, אעזוב אותה לנפשה.
אם לא, אצטרך להוציא ממנה כמה תשובות.
_______________________________________
פרק קצר.. אבל תחכו לאקשן שמתחיל בדיוק עכשיו.
YOU ARE READING
My weakness
Romanceמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
