מריאנה-
גופי רעד בפראות, ליבי דפק בחוזקה. הרגשתי כאילו אני עומדת לקבל התקף לב. נשימותיי הואצו ולא הצלחתי להשתלט על עצמי. לא הספקתי לעצור את ההתקף בזמן.
האימה זורמת לי בעורקים והדמעות שלי לא עוצרות. אני שונאת לבכות אבל פאק, כלכך כואב לי עכשיו.
ההבזקים מגיעים למוחי, שולפים אותי מהמציאות בפראות מטלטלת.
טריקת דלת, צחקוק רע, ידו של אבי אוחזת בסנטרי. קפצתי.
"בבקשה.." התחננתי "אל תיגע בי".
הוא התכופף לעברי, לוחש באוזני "אם לא תפסיקי לבכות, אני אזיין אותך כלכך חזק שלא תוכלי ללכת שבוע" לחש לי באוזני וגופי קפא. דמעותיי משתלטות עליי, שמישהו יציל אותי. הוא נגע בי והנחית לי אגרוף היישר אל ביטני "תשתקי כבר!" צרח עליי. זה כאב. התקפלתי במקומי וצרחתי באימה "לך!". הוא רק צחקק והמשיך לענות כל חלק בגופי.
רעדתי, נשלפתי מהסיוט. הפוסט טראומה שלי עוד יהרוג אותי. ההתקף לא פסק והבזק נוסף הגיע, גורם לי לחוש את אותו הרגע במלוא עוצמתו.
'זונה קטנה, תסתכלי עליי כשאני מזיין אותך!" צרח עליי אבי. ניסיתי להתנגד, ניסיתי אך כוחו גבר עליי וגופי דמם. ידיו עברו על גופי העירום וליטפו את איברי. בכיתי "אבא.. בבקשה תפסיק". הוא רק צחק לי בפנים "תצרחי אבא כשאני נכנס אלייך" פקד עליי. שוב אותו הכאב, שוב אותו האימה.
קולות נשמעו בהווה אך כמעט ולא שמעתי אותם, לא הייתי פה. הייתי בתוך הסיוט, שקועה שם. ציפורניי ננעצו בידי כדי להפחית את הכאב, להסיח את דעתי.
"אבא, תפסיק!" התחננתי שוב ושוב כשנכנס אליי בחוזקה, לוכד את ידיי בידו. הוא ליקק את שדיי והביט בעיניי המפוחדות. חיוך מעוות התפשט על פניו "תמשיכי להתחנן, אני אוהב את זה".
התנשפתי כמו שלא התנשפתי מימיי. הבהלה הציפה אותי.
"תפסיקי לפצוע את עצמך" קול לחש משמאלי ולקח את ידי, מונע ממני לסגור את ציפורניי בידיי כרפלקס לפחד.
הקול הזה מוכר לי. לאונרדו.
ואז ההבנה הכתה בי. פאק. הוא ראה את הפגיעות שלי. הוא היה פה כל הזמן הזה.
הוא ראה את הדמעות שלי ושמע אותי צורחת.
הוא ראה את ההתקף שלי.
לא.
קמתי במהירות ושמטתי את הכוס שהחזקתי בידי אל הרצפה, היא התרטבה כולה. רצתי אל הדלת.
יד לפתה אותי מאחור "את לא בורחת עכשיו. את נותנת לי כמה הסברים" אמר לאונרדו בקול רציני, גורם לי להרתע מעט.
עיניו הסתכלו אל תוך עיניי ונשבעת שיכולתי לראות שם רחמים.
"אני לא צריכה את הרחמים שלך" סיננתי בכעס קטן "עזוב לי את הפאקינג יד!" צעקתי עליו כשלא שיחרר.
YOU ARE READING
My weakness
Romanceמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
