מריאנה-
הרגיש לי שלאחרונה זנחתי את סלינה וברק יותר מידי. היום אנחנו נצא קצת לבלות. סטיבן כבר כמה ימים מתעלם ממני. הודעות מאיימות מאבי נשלחו אליי מאתמול בערב וזה עושה לי חלחלה.
הוא מת לנקום בי. לגעת בי. להחזיר לי על כל השנה הארורה הזאת בכלא. הוא היה צריך לשבת יותר אבל יש לו קשרים. אני פוחדת מכמה רחוק הוא עלול ללכת. הוא מסוכן. הוא מפחיד.
נמאס לי מזה. אני לא מתכננת לברוח כל חיי ממנו. הוא פאקינג לא שפוי. לאונרדו חתיכת אידיוט. נשאר איתי בביתו כבר כמה ימים, לא נותן לי ללכת וכמעט שלא מדבר איתי. אני לא סולחת לו. הוא כלכך מרתיח אותי.
למה הוא חושב שאני אעשה כל מה שירצה. שאני פאקינג הכלבה החמודה שלו. אני לא.
אני לא שולטת על עצמי לידו וזה באמת מפחיד אותי. הוא מסוכן לי. הוא מוציא אותי מאיזון. הוא הצליח לשגע אותי הרבה פעמים ואני עדיין מנסה להיות מאופקת.
"למה את לא אוכלת?" שאל אותי סטיבן בהרמת גבות ולידו לאונרדו שבחן אותי.
אלו המילים הראשונות שסטיבן אמר לי מאז המכה שנתתי לו. חייבת לציין, המכה המעולה שנתתי לו. אני לא מצטערת על זה, כי הוא פאקינג איים עליי עם אקדח.. והוא חשב שאני לא אתגונן?!
חי בסרט.
הייתי שקועה במחשבות שלא שמתי לב לאוכל בכלל. קמתי מהשולחן והכנתי לי נס קפה. התיישבתי חזרה ולקחתי לגימה מהכוס. סטיבן שתק ולאונרדו סימן לי בעיניו להירגע. איך אני יכולה להירגע שכלכך הרבה לחץ מופעל עליי.
השקט שיש פה כמו בבית קברות. אף אחד מאיתנו לא דיבר. שברתי את השתיקה "מה קורה אתכם. אתם לא מדברים איתי" אמרתי להם ביובש.
לאונרדו שילב את ידיו וסטיבן הטה את ראשו אליי. "לא יצא לנו לדבר על מה שקרה" הגיב "קשה לי להעלים מזה עין".
לו קשה?! לו?! אני על סף עצבים בבוקר. לא טוב. לא לי ולא להם.
לאונרדו קלט את הזעם שהתחבא בי ואמר "אני נתתי לו את הפקודה לעצור אותך בכל מחיר. זה לא הוא".
"עם אקדח?! חשבתי שאנחנו חברים סטיבן וממך לאונרדו התאכזבתי ואתה יודע בדיוק על מה" אמרתי להם בתגובה.
סטיבן משך בכתפיו "מצטער.. רק ככה יכולתי לעצור אותך אבל האמת שהופתעתי מהתגובה שלך" אמר לי בחיוך קל.
צחקקתי מעט "אני פסיכית לא פחות, פעם הבאה שתעשה לי דבר כזה אני באמת אירה לך כדור בראש".
לאונרדו נדרך במקומו, שומע אותי מאיימת על אחיו.
"ואתה שלא תעז בכלל לדבר איתי בזמן הקרוב. לא ככה מחזקים אותי בבית שלך. ביקשתי להיות פה ועכשיו כבר לא מתאים לי, תכבד אותי" אמרתי בלחש.
"אני רוצה שתשארי" אמר לאונרדו בקול קר.
הוא וסטיבן החליפו מבטים.
"ואני לא" החזרתי במבט קר משלי "אגב, היום בערב אני יוצאת עם חברים... אל תחכו לי" אמרתי בקריצה קטנה כשקמתי מהשולחן בהפגנתיות.
YOU ARE READING
My weakness
Romanceמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
