לאונרדו-
פאק. הוא זיהה שאני מתקרב אל הדלת. המראה של מריאנה שבר אותי. היא נאנקת מכאב ואני לא יכול לעזור לה, לגשת אליה. הפחד טבוע בעיניה. אביה עומד אחריה בחיוך שטני.
"אתה יודע.. מריאנה יודעת בדיוק מה היא. מי היא. אתה רוצה לשמוע את זה לאונרדו?!" פאק.. למה הוא מתכוון. לא הגבתי.
אביה של מריאנה, כריסטיאן כמו שאמרה לי לחש לה דבר מה באוזן והיא הנידה בראשה "לעולם לא".
"והנה שוב זה מתחיל.. עד שאת נכנעת לי" צחק אביה והעביר את ידו על תחתונה. מריאנה עצמה עת עיניה, אדומה בלחייה ולחשה לי "תלך.. לאונרדו בבקשה". היא מובכת. היא לא רוצה שאראה את זה.
אני לא מסוגל להשאיר אותה ככה. איתו. עם הבן זונה הזה. אני אפרק לו את הראש ואהרוג אותו בהנאה רבה.
"לא" קולי הדהד בעוצמה וכריסטיאן צחק "אם ככה, בוא שב תצטרף אלינו".
אל תיגע בה.
שלא יעז.
"מה את מריאנה?! מה את?" שאל אביה בקול, מחכה לתשובה. מריאנה נענעה בראשה "לא".
ואז ראיתי את הסכין חותכת את עורה. פאק. מריאנה התכווצה מעט במקומה וסיננה "חתיכת.." ושוב הסכין מול עיניי, חותכת את עורה. הדם נזל ממנה, לא עוצר.
הנדתי בראשי, מרים את אקדחי היישר לכריסטיאן. אני לא יכול לסבול את זה יותר. אני לא מסוגל לראות את מריאנה שלי ככה ואת השטן הזה נוגע בה, משחית אותה לנגד עיניי.
"אתה לא תירה. אתה תפגע בה" אמר כריסטיאן בקול משוכנע מאוד "אתה עלול לפספס מילימטר אחד ותהרוג אותה בעצמך".
הוא צודק. אני לא יכול לקחת את הסיכון הזה.
"מה את?! מריאנה. מה את?!" צעק כריסטיאן, בעיניים אחוזות טירוף. ואז זה הכה בי, הסיוטים שלה.
אני לא זונה.
פאק.
מריאנה לא ענתה ועוד חתך, עוד דם על הרצפה.
"מה את?!" צווח והניח את ידו על תחתונה, מוזיז אותו. העיניים שלי יצאו מהמקום, הרעד שלי מתגבר.
"מה את?!" המשיך לצרוח והוריד את תחתונה ממנה, דוחף אליה אצבעות. מריאנה שלחה לי מבט ריק, חלול. כאילו היא רואה רוח רפאים.
"את יודעת מה את צריכה להגיד" כריסטיאן לחש לפתע בקול נמוך.
הזדעזעתי, ולא העזתי לזוז.
לא רציתי שיפגע בה יותר.
רגליה רעדו והבנתי שחישמל אותה עוד כמה פעמים.
"תפסיק" התחננה "תפסיק כבר!".
"תגידי את זה. תגידי את זה מולו! אני רוצה לשמוע" נהם כריסטיאן וחתך עוד חתך קטן בביטנה. המבט שלה נראה מובס. שבור לגמרי.
נענעתי בראשי. אני לא אוכל לשמוע את מה שתאמר. אני לא יכול לראות אותה סובלת ככה. מריאנה השפילה את ראשה וזה יצא ממנה, כאילו שיננה את המשפט הזה בראשה עשרות פעמים.
"אני הזונה הפרטית שלך".
ופה, איבדתי את זה.
ראיתי אדום. לחצתי על ההדק. כמה פעמים.
השלשלאות נפלו בחבטה על הרצפה ומריאנה התכווצה בכאב על הרצפה, לופתת את רגלה הימנית כשדם נוזל ממנה. יריתי בה. אני יריתי במריאנה.
צחוקו של כריסטיאן נשמע באוויר, ואני לא היססתי. המטרה ברורה. מול עיניי.
"היא לא זונה" סיננתי ויריתי בו שלושה כדורים. מבטו בין רגע השתנה להלם והוא נפל במקומו, שוחה בדמו שלו.
זה הסוף. זה נגמר.
היא לא תאלץ להגיד את המשפט הזה יותר.
"מריאנה!" זעקתי ורצתי אליה כשהיא נאנקת מכאבים.
"הוא מת?" שאלה בקול רועד, לא מעזה להסתכל לאחור.
הנהנתי אליה.
"תודה" לחשה לי ושמתי לב שהיא מתחילה לאבד הרבה דם. פאק. שלא תמות לי פה.
"אני אוהבת אותך" אמרה לי בערפול חושים, נופלת לאחור. מאבדת הכרה.
______________________________________
מריאנה שוחררה מבית החולים, חזקה יותר מתמיד. על פניה נראה הקלה.
"אני מצטער על היריה" אמרתי לה והיא חייכה "זה בסדר". לא חשבתי שתשרוד את הדימום הכבד שהיה לה. אך למזלי, היא ניצלה.
"יש לי שאלה" התחילה לומר כשהגענו אל חוף הים, מתיישבים זה לצד זה בשקיעה. אף אחד לא בטווח ראיה.
"כן?" שאלתי בהתעניינות, מסוקרן.
"מה אתה כלכך אוהב בי?" סיימה את שאלתה וחיוך קטן צץ בפניה.
"הכל. אני אוהב בך הכל. את החיוך שלך. הגומות שלך. השיער שלך. החוזק והביטחון שלך. פשוט הכל" אמרתי בפשטות, ושנינו בהינו זה בזה.
מריאנה חייכה אליי חיוך כובש ופאק.. ליקקתי את שפתי, רוכן לעברה ממתין לאישור. מריאנה הנהנה והתקרבה אלי עוד יותר. חפנתי את פניה והצמדתי את שפתיי לשלה, מתענג על ההרגשה. זזנו בתיאום, באיטיות.
הגברתי את הקצב, אגרסיבי יותר ולחצתי את לשוני אליה. מריאנה גנחה אל פי. ידי שוטטה על השורט הקצר שלה, נוגעת במקום הרגיש שלה.
"אלוהים... לאונרדו" לחשה מתנשפת. פתחתי את כפתורי מכנסה עד שראיתי את הבד הקטן שהפריד בין ידי אל איברה. לחצתי על דגדגנה וסובבתי את אגודלי בעיגולים קטנים.
גניחות חלושות בקעו ממנה.
"תעצור או ש.." פלטה והנוזל שיצא ממנה הרטיב את תחתונה. צחקתי "איך את מגיבה אליי.. אני אוהב את זה".
מריאנה נעצה בי מבט חד וסיננה "חתיכת אידיוט".
YOU ARE READING
My weakness
Romanceמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
