לאונרדו-
מה הפאקינג סיבה שלה לא להגיע לעבודה. מריאנה גם לא הגיעה יום לאחר מכן ואני כבר מתחיל להשתגע, על סף פיצוץ.
לא רק שהיא לא הגיבה לי להודעות, היא ממש סיננה אותי. היא קראה את ההודעות שלי אך בחרה להתעלם. באיזה אומץ.
ישבתי במשרדי משוחח עם כמה אנשים מחברות שונות כשטלפון צילצל.
"סלחו לי לרגע" אמרתי והרמתי את הטלפון.
"בוס, מריאנה הגיעה היום לצילומים אך מכיוון שלא הגיעה כבר יומיים לצילומים הצלם מבקש את אישורך לתת לה להחליף חזרה את מליסה" אמרה לי דבי המזכירה.
"היא הגיעה?" שאלתי שוב, מופתע מעט.
"כן" אמרה.
"תשלחי אותה למשרד שלי, עכשיו!" פקדתי וניתקתי. עצבים. לעזאזל.
"טוב, סיימנו את הפגישה" אמרתי לאורחיי "לא מעוניין בשיתוף אתכם. החברה שלי משגשגת מעל ומעבר. להתראות" אמרתי להם בטון מזלזל.
הם קמו והסתלקו ממשרדי.
מייגע.
כשהגברת מריאנה נכנסה למשרדי, היא לא טרחה להתיישב אלא עמדה מולי בגב זקוף.
"לאונרדו" אמרה לי בחיוך מזוייף.
"מריאנה" החזרתי לה וקמתי ממקומי, עומד מולה גבוה ממנה.
"הבנתי שאני צריכה את האישור שלך-" התחילה לומר אך קטעתי אותה באמצע.
"אין אישור וגם לא יהיה עד שלא פאקינג תדברי" סיננתי לעברה "את קראת את ההודעות שלי והתעלמת. מה היה הדבר הכלכך חשוב שלך שלא הגעת בגללו יומיים לעבודה!" הרמתי את קולי "זו לא הבעיה שלי שבחרתי את מליסה להחליף אותך בצילומים כשאת לא היית" אמרתי בתוכחה והכעס נשמע בקולי בבירור.
"אני מתעבת אותה, דווקא אותה בחרת?!" החזירה לי בצעקה.
"תעני על השאלה שלי" חזרתי על מילותיי "מה היה לך כלכך חשוב במקום להגיע לעבודה".
"תראה," התחילה לומר מניפה את ידה קדימה בביטול.
"אל תזייני לי את השכל. דברי כבר!" צעקתי.
העצבים שלי כבר עלו. עיניי רשפו בזעם.
"תנשום" אמרה וגילגלה את עיניה "יצאתי לבלות".
ואוו. היא כלכך עומדת להתחרט על זה.
"את פאקינג יצאת למועדון במקום להגיע לעבודה?!" פה כבר צרחתי, מאבד את כל שפיותי "את לא רצינית איתי!".
היא שכבה עם מישהו?! יש לה מישהו?!
התקרבתי אליה באיום והיא לא נסוגה, אלא נשארה לעמוד מולי באומץ.
"היית עם מישהו?!" סיננתי לעברה במבט רצחני. נשבע שאני אהרוג את האדם הזה.
אף אחד לא נוגע בה חוץ ממני.
"לא" אמרה וקולה הדהד כמה פעמים באוויר.
"את משקרת" ביטאתי את מילותיי באופן ברור "אני יודע מתי את משקרת".
"היית שם עם מישהו?!" שאלתי שוב, מחכה לתשובה כנה. אם היא שכבה עם מישהו אני אאבד את זה סופית.
"ומה אם אגיד לך שכן?! מה תעשה לי, בוס?!" שאלה בעצבים ובהתגרות יחד.
פאק.
הסתובבתי סביבה לוחש לאוזנה "אני אזיין אותך שתדעי של מי את באמת".
גופה הגיב למילותיי. הסתובבתי ורכנתי לעבר פניה. פיה נפשק מעט "זה..".
היא לא הפסיקה לסיים את המשפט, הצמדתי אותה לקיר והטחתי את שפתיי על שלה. הלהט, העוצמה, החום, הטעם שלה. כלכך טעים.
שפתייה היו רכות ולחות בשפתיי, לשונינו נלחמו על השליטה כשלבסוף נכנעה ללשוני שחקרה את פיה ביסודיות.
מריאנה חפנה את פניי בשתי ידייה והעמיקה את הנשיקה. הרמתי את רגליה, מלפף אותם סביב מותניי "את שלי" נהמתי לפיה כשהנחתי אותה על שולחני, מעיף את הדפים אל הרצפה.
מריאנה גנחה כשפסקתי את רגליה והעברתי את ידי הימנית על עורה החשוף. ראיתי את התשוקה בעינייה ופאק היא הייתה לוהטת.
התחרמנתי. הזין שלי נדבק למכנסיי מתחנן שאשלוף אותו משם.
הרכנתי את ראשי לאיברה, מבעד התחתון וליקקתי בעדינות מענגת. מריאנה אחזה בראשי וזזה מעונג.
"תפזיקי לזוז" אמרתי מתנשף כשהוזזתי את תחתונה מעט שמאלה מאפשר לי מקום להכניס את אצבעותיי לתוכה.
"את שלי, לא של אף אחד אחר. ברור?!" קולי היה חזק, מאיים ורציני. היא הסתכלה אל תוך עיניי כשזיינתי אותה באצבעותיה ולפתע כאילו נשלפה מתוך סיוט דחפה אותי מעליה.
"לא.." הנידה בראשה "זה לא יקרה" אמרה יותר לעצמה מאשר אליי.
"תתרחק" צווחה כשבאתי לאחוז בידה, לא מבין את פשר ההתרחקות הזאת ממני.
"מה קורה איתך?!" הגבתי בזעם "את רצית את זה, נהנית מזה!".
"באתי לפה לבקש אישור לגבי הצילומים" אמרה לי, מעבירה נושא מסדרת את שמלתה הקצרצרה שרציתי לתלוש ממנה.
"אין אישור" חזרתי על מילותיי בארסיות "עד שלא אקבל פאקינג הסברים על אתמול!".
מריאנה צחקה צחוק מתגלגל ונעצה בי מבט חד "שכבתי עם איזה מישהו, לא יודעת את שמו. יצאתי למועדון, השתכרתי. עוד שאלה יש לך?!" שאלה אותי בחיוך מעוות, יודעת שמילותיה מזיזות לי.
"פאק" נהמתי והצמדתי אותה אל הקיר "את שכבת עם גבר אחר?" קולי נמוך ומסוכן, קטלני.
מריאנה התנשפה והנהנה בביטחון "כן".
ופה כבר איבדתיי את חושיי.
"כדאי לך לצאת מפה או שאזיין אותך על השולחן הזה בלי לשלוט על עצמי" סיננתי לה בזעם.
היא לקחה את רגליה, הביטה בי בפעם אחרונה ויצאה במהירות ממשרדי בלי להביט לאחור.
ראיתי את חיוכה כשיצאה מהדלת, מסופקת מעצמה על שהצליחה לשגע אותי.
YOU ARE READING
My weakness
Romanceמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
