לאונרדו-
מה הולך פה, יש הרבה רעש מחוץ למשרד שלי. יצאתי לעבר הקולות המתלוננים רואה את הצלמים.
"מליסה לא פה" התלונן אחד מהם.
השני המשיך "היא הייתה צריכה להיות פה כבר לפני עשר דקות".
באמת?! מוזר.
היא הייתה פה הבוקר.
"מתי היא הלכה?" שאלתי אותם בטון קשוח. לא מוצא חן בעיניי ההעלמות הזאת.
הרמתי אליה טלפון. צלצול נשמע במקום וכולם השתתקו. פסעתי לעבר הקול רואה את הטלפון שלה מונח על אחד הספסלים.
"היא לא הייתה הולכת בלעדיו" אמרתי להם.
הצלם טום ניגש אליי "נכון, הרגע נזכרתי. החדשה איך קוראים לה?".
"מריאנה" אמרתי לו.
"היא קראה לה, אמרה שאתה קורא לה" אמר טום במשיכת כתפיים.
"מה?!" שאגתי "מה היא אמרה?!".
היא עושה לי צרות..
"לא יודעת.. מליסה הלכה איתה ולא חזרה מאז" הגיבה ליאן, המלבישה.
מריאנה משוגעת על כל הראש.
"בסדר, אני אברר מה קורה ואני אחזור עם מליסה" אמרתי להם ויצאתי לחפש את מריאנה.
עד כמה היא תלך רחוק בגלל הקמפיין?!
רק בגלל שלא נתתי לה אישור?
היא לא שפויה.
הלכתי לעבר השירותים יודע שמריאנה מנקה שם. נשענתי על הדלת בשילוב ידיים ומבט רצחני בעיניי "איפה מליסה?".
מריאנה הסתובבה למשמע קולי, זורקת את הכפפות ושוטפת את ידייה "לא יודעת.. היא לא בצילומים?" שאלה אותי חזרה. תמימות לא תעבוד לה.
לא זזתי מפתח הדלת "את זאת שהייתה איתה אחרונה, בגלל זה אני שואל אותך מריאנה. איפה מליסה?" הגברתי את קולי באיום.
"מה אתה רוצה ממני. אני מנקה אתה לא רואה?" אמרה לי חושקת את שינייה מתעלמת משאלתי.
התקרבתי אליה מעט רוכן לעברה "תעני לי על השאלה" דרשתי בקול מקפיא.
מריאנה נעצה בי מבט וסיננה "לא יודעת איפה היא, מה יש לך?" תקפה אותי.
שיטת ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה.
היא מתגוננת.
"אמרת לה שאני קראתי לה. זה שקר. את היית האחרונה שהייתה איתה מאז שנעלמה ולא חזרה לצילומים. איפה היא!" כמעט צעקתי אך לחשתי את זה בקול נמוך ומאיים.
מריאנה גילגלה את עיניה ופאק היא כלכך יפה.
"לא יודעת!" צעקה עליי "תן לי לעשות את העבודה שלי בשקט!".
היא קלטה שהסתבכה. גופה נראה דרוך.
"אם אני אמצא אותה בעצמי.." לחשתי לאוזנה באיום "את תהיי בצרות" אמרתי והסתלקתי משם.
לא הגיוני שמליסה נעלמה סתם ככה.
התחלתי לחפש בכל חדר וחדר במסדרונות הגדולים.
מה לעזאזל מריאנה עשתה לה?!
האישה הזאת לא נורמלית.
נכנסתי לכל משרד, לא מוצא את מליסה. מה קורה פה. היא הלכה?!
אחרי עשר דקות של חיפושים בכל קומה אפשרית חזרתי לקומת הקרקע שומע קולות קטנים בוקעים מחדר השרתים.
התקרבתי באיטיות נצמד אל הדלת שומע קול בוכה ולוחש "תוציאו אותי מכאן".
מליסה?
"מליסה זאת את?" שאלתי בקולי ממתין לתשובה.
היה שקט וכעבור כמה רגעים הקול ענה לי "כן לאונרדו. מריאנה הבת זונה הזאת נעלה אותי בבקשה תוציא אותי מכאן!" התייפחה מבעד הדלת.
"אל תדאגי, תכף חוזר עם מפתח" אמרתי בקול אטום והלכתי משם.
מה לעזאזל חשבת לעצמך מריאנה?!
לנעול את מליסה בחדר השרתים.
אני אלמד אותה לקח.
אני אפחיד אותה.
חיפשתי את המנקים ואמרתי "מפתח לחדר השרתים, תנו לי".
לקחתי אותו מידייהם ופתחתי למליסה את הדלת.
מליסה התנפלה עליי בחיבוק, חיוורת ובוכה "פחדתי כלכך, מריאנה איבדה את זה. היא מקנאה בגלל שלקחתי לה את התפקיד שמלכתחילה היה אמור להיות שלי" התייפחה בחזי.
פאק.
"אני לא אתן לזה לקרות שוב" הבטחתי לה מרחיק אותה ממני.
"תטפל בה?" שאלה אותי בקול צרוד וחלוש.
כמה זמן היא הייתה שם?!
חצי שעה אולי?
"אל תדאגי, אני אטפל בזה" אמרתי לה בהבטחה "בנתיים תנקי את הפנים שלך ותלכי לצילומים".
מליסה הנהנה ומילאה את פקודתי.
מריאנה, את משחקת מלוכלך כלכך. להעיף את המתחרים שלך מהדרך זה מלוכלך מאוד.
אבל פאק, גם סקסי.
אני אלמד אותה מה זה פחד. היא תרגיש מה שחוותה מליסה. אני אלחיץ אותה מעט עד שתלמד שלא עושים דברים כאלה.
הכרזתי בכריזה "מריאנה, למשרד".
אני גם יודע לשחק מלוכלך מריאנה. רצית לגרום לי לתת לך חזרה את התפקיד?!
לא יקרה.
עכשיו את תשלמי.
YOU ARE READING
My weakness
Romanceמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
