לאונרדו-
מריאנה כבר ישנה כשחזרתי. עיניה היו סגורות ושערה המתולתל נח על הכרית הגדולה שעל המיטה. היא כלכך יפיפייה. אני מת להפשיט אותה עכשיו. עליתי על המיטה בזהירות והקפתי את גופה בידי, משעין אותה עליי. נשקתי לה קלות במצחה ועפעפיה זזו מעט.
"זה אני, לאונרדו" לחשתי לאוזנה והיא מלמלה משהו בתגובה. ליטפתי את שערה והסנפתי אותו "יש לך ריח מדהים" חייכתי אליה, מודע לזה שהיא שומעת אותי בבירור. היא חצי ערה.
"לאונרדו..." לחשה אליי בגניחה קטנה ופאק כמה שאני מת להתנפל עליה עכשיו. הנחתי את אגודלי על עצם הבריח שלה וירדתי לאט מטה, מענג אותה בעדינות משכרת. יכולתי להרגיש בחזה עולה ויורד במהירות, לא בקצב סדיר.
"זה נעים לך?" שאלתי כעבור רגע ממתין לתשובה. מריאנה הנהנה באיטיות וקימרה אלי מעט את גופה כשהגעתי לחזה ושיחקתי עם הגופיה שלבשה. הורדתי את כתפיות גופיתה והרכנתי את ראשי אל שדייה בעדינות. מריאנה התפטלה מעט כשליפפתי את פיטמתה באגודלי ושיחקתי בו.
"אתה הצרה שלי.." מילמלה בישנוניות ועפעפיה נפתחו מעט, מביטות בי בכנות אינסופית.
"למה את חושבת ככה?" עצרתי ובהיתי בה. לא מבין מאיפה זה הגיע.
"אני המלאך שלך" אמרתי לה בביטחון. מריאנה חייכה אלי קלות ונאנחה "אולי אתה צודק".
מה הלך פה הרגע?
היא עצמה את עיניה ואני נענעתי אותה מעט "מריאנה".
"אה" החזירה לי בפיהוק קטן "תן לי לישון".
"למה אמרת את זה" ביקשתי לדעת, לא מבין אותה. אני מאוהב בה קשות. לא יכול להיות שאני הצרה שלה. איך בדיוק?
"לא יודעת, אני פוחדת שתפגע בי" לחשה אליי חזרה "אני פגיעה מולך" הודתה. היא חצי ישנה, והיא שופכת את ליבה. מרגיש לי שיש עוד משהו שמפריע לה.
"לא לזה התכוונת כשאמרת שאני הצרה שלך" אמרתי בעקשנות קלה, לא נותן לה לברוח מהאמת.
"תניח לזה" ביקשה בשקט ונרדמה בין זרועותיי.
נשארתי ללא תשובה.
אני שונא את זה.
_______________________________________
במשך כל יום העבודה מריאנה נראתה לא כשורה. היא נראתה עייפה נורא וטרודה מאוד. היא לא חייכה אליי הבוקר כמו כל פעם מחדש. היא לא התנפלה עליי בנשיקה כמו שבדרך כלל עשתה. משהו קרה.
"את לא נראית בסדר" ניגשתי למריאנה שישבה ושתתה את האייס קפה בהפסקה שלה. היא הרימה אליי את עיניה "אני בסדר גמור".
התיישבתי לצידה "קרה משהו אתמול?". מריאנה צחקקה והניפה את ידה בביטול "לאונרדו מה אתה צוחק עליי?!".
הנדתי בראשי לשלילה "לא".
מריאנה הרצינה לפתע "תודה על הדאגה אבל באמת לא קרה שום דבר מיוחד. ביליתי אתמול עם סלינה וברק ואז פרשתי לישון".
הנהנתי, היא נשמעה כנה מאוד.
"אוקיי בסדר, תני לי חיוך" אמרתי בחיוך כובש והיא הביטה בי כאילו נפלתי מהירח. שניה לאחר מכן היא נתנה לי חיוך אמיתי "אל תסתכל עליי ככה" ביקשה מובכת?!
ממתי היא מובכת ממני?!
"איך ככה?!" התגריתי בה.
"כאילו אתה רוצה לאכול אותי עכשיו" אמרה לי בבוטות סמויה ואני ליקקתי את שפתיי בשביעות רצון "אני אעשה את זה בקרוב מאוד אבל לא פה".
שמתי לב שמילותיי השפיעו עליה והיא הסמיקה מעט "את מסמיקה" אמרתי משועשע והיא גלגלה את עיניה "תפסיק כבר חתיכת אידיוט".
גיחכתי וקמתי ממקומי עומד ללכת, היא בסדר גמור. בדיוק באותה שניה מליסה ניגשה אלינו ונעצה בנו מבט קר "נו בוס, כבר זיינת אותה או שעדיין לא?".
עיניה של מריאנה נפערו ואני התחממתי במקומי "מליסה" לחשתי באזהרה. אף אחד לא ידבר ככה על מריאנה בנוכחותי.
"אה, אני מבינה שכבר הספקת. אז מה, היא הסטוצית החדשה שלך?!" ירתה לעברי והרגשתי את מריאנה מתקשחת לצידי.
"תירגעי" פקדתי עליה בלחישה. נעצתי את מבטי הקר במליסה וסיננתי "אני מבין שהקנאה בוערת בך מליסה. אני ממליץ לך לעוף לי כרגע מהעיניים או שאני אדאג לזה בעצמי שקריירת הדוגמנות שלך תסתיים בזה הרגע!".
מליסה נחרה בזלזול ופנתה הפעם למריאנה "אני מקווה בשבילך שהוא לא יזרוק אותך לכלבים כמו שזרק אותי לטובת מישהי אחרת" עקצה אותה. מריאנה חייכה אליה בביציות "לכי תתפוצצי ושהקנאה תאכל אותך במקום אחר, לא פה".
מליסה צחקה ברשעות ולפני שהספיקה לומר משהו בתגובה, החוותי בראשי "תסתלקי מכאן מליסה, עכשיו!" נהמתי והיא לקחה את רגליה מהמקום.
היא כלכך מפוטרת.
YOU ARE READING
My weakness
Romanceמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
