מריאנה-
ידיי החלו לרעוד. פאק. שיט. הלחץ שנבנה בביטני מתפרץ, חונק לי את קנה הנשימה. רצתי אל תא השירותים הקרוב מתנשמת במהירות.
הסחרחורות תקפו אותי, ההרגשה כאילו אני עמודת למות מציפה אותי והרעד הבלתי נשלט שלי בגוף הורג אותי. אין לי שליטה על הגוף שלי.
הכאבים החזה מתגברים והנשימות שלי נעשות קטועות וחלשות יותר ויותר. מחשבותיי התקבעו רק על אדם אחד. דניאל.
אני צריכה אותו עכשיו. הוא היחיד שהצליח לעזור לי בזמן התקפים. ההבזקים הגיעו מייד לאחר מכן.
גופו של דניאל על המדרכה, מכוסה בדם. האמבולנס ביצע בו פעולות החייאה ואני עומדת חסרת אונים בצד. משותקת מפחד. אסור לו למות. הוא לא יכול למות לי.
'תצילו אותו' התחננתי אליהם בשקט, מיואשת. הצבע אזל מפניו והחיים שלו עוזבים אט אט את גופו. הדמעות מציפות את עיניי והקושי לנשום מתחיל.
'דניאל' יבבתי 'תהיה חזק'.
אחרי כמה דקות של החייאות אחד האנשים ניגש אליי 'לצערי, הוא לא שרד את זה'.
ופה, כבר נשברתי.
'לא.. לא יכול להיות' לחשתי לא מעכלת את המצב. דניאל מת לי. דניאל לא יחזור. דניאל שוכב דומם על המדרכה בפרצוף שליו, כאילו הוא בגן עדן.
רצתי אליו ואחזתי בגופו בידיי 'תתעורר דניאל!' בכיתי לו 'בבקשה אל תעזוב אותי'.
כלום לא קרה.
'בבקשה' ביקשתי בשפתיים רועדות כשאנשים תלשו אותי מגופו ולקחו אותו ממני בכוח.
'לא!' צרחתי 'אל תקחו לי אותו'.
זהו. הוא כבר איננו.
הוא מת.
החזקתי את ראשי בחוזקה. ליבי פועם בפראות. תירגעי. תירגעי.
אני לא יכולה.
ידיי ננעצו בעורי, שרטו אותי מעט. הכאב הזה היה כלום לעומת הכאב הנפשי שלי.
דם החל לזלוג מכף ידי ובעיניי התחלתי לראות שחור.
אני לא אתעלף עכשיו. אני אמות. לא.
נשמתי עמוק כמה פעמים ואט אט גופי נרגע.
לא בכיתי. רציתי אך לא נתתי לעצמי להישבר עכשיו.
קמתי מהרצפה, מתנודדת מעט ושטפתי את ידיי בכיור. פצע קטן נראה על כף ידי מסמן לי את הכאב שהרגשתי. כלכך שורף לי.
חזרתי לדירה, פורקת את הכל מעליי ונרדמתי מייד.
_______________________________________
עברו שבועיים ומליסה סיימה עם הקמפיין שלה ואני חזרתי לתפקיד. דגמנתי בחוטיני והלבשה תחתונה. אהבתי את זה. סוף סוף אני עושה משהו שאני אוהבת.
לאונרדו ואני שומרים על יחסי כבוד למרות המתח בנינו. הוא רוצה אותי אבל אני לא מסוגלת לתת לו את זה עכשיו. הוא עושה לי נעים אבל אני לא אתפתה.
לאונרדו הופך את זה להרבה יותר קשה. לפעמים מבטינו מצטלבים וידיינו נוגעות אחת בשניה ופאק כמה שאני רוצה שיגע בי ככה.
אבל אני עדיין לא מוכנה.
אני לא יכולה.
אני חוששת.
הבטחתי לעצמי לא להתאהב. אני לא רוצה עוד שיברון לב. זה יכאב לי בסוף. זה ימוטט אותי. זה יקרע אותי סופית. אני לא מסוגלת לזה שוב.
הלב שלי מתאחה ולאט לאט בכל יום אני מרגישה חזקה הרבה יותר. ההרגשה הזאת הופכת אותי לעוצמתית.
בסוף היום נפגשתי עם סלינה וברק בביתם וראינו יחד סרט, מצחקקים. הם עוזרים לי. הם מצחיקים אותי. מזל שהכרתי אותם.
ברק קם מהספה והגיש לנו וודקה, אלכוהול ומגוון רחב של משקאות. סלינה חייכה ואמרה "נעשה לחיים כולנו?".
הרמנו כוסות ושתינו. לא השתכרתי כי ידעתי שאצטרך להיות מפוקסת בעבודה מחר.
ברק צחקק והעיף כרית על אחותו. סלינה כבר נראתה שיכורה. היא קמה וזרקה עליו את הכרית חזרה. איזה אחים חמודים. קינאתי.
הלוואי שהייתה לי משפחה כזאת אבל לא, אין לי. הוריי התגרשו. אימי לא טיפלה בי אף פעם. היא נתנה לי לחיות בחסותו של אבי המתעלל. אין לי אחים ותמיד רציתי אחות קטנה.
הסתכלתי עליהם מצחקקים וקמתי ממקומי אומרת להם "יש לי עבודה מחר. אני צריכה לחזור הביתה".
התחבקנו ויצאתי מביתם. לקחתי מונית וחזרתי לדירתי. נכנסתי הביתה, נעלתי והתקלחתי. בהיתי בצלקות המכוערות שהשאיר אבי עליי ועצמתי את עיניי. חתיכת זבל.
מזל שיש מייקאפ היום שאפשר להסתיר את זה. לבשתי גופיה קטנה ומכנס רחב והלכתי לישון, לא נרדמת.
המחשבות שלי משתלטות עליי. אני רוצה להתקדם בחיים. אני רוצה אהבה אמיתית שתחזיק זמן אך אני יודעת שזה לא יקרה.
אף פעם.
מאמציו של לאונרדו לשמור איתי על כבוד נראו בבירור. הוא לא ניסה לגעת בי. הוא לא ניסה לעשות שום דבר מלבד למלא את תפקידו.
הוא גבר נאה ומסוכן.
נשבעת שיש לו אקדח. אני רק לא יודעת איפה. הוא לא בחור שמתלוצץ. הוא נראה עבריין.
הקעקועים שהיו על זרועו נתנו לו מראה מאיים ומושך במיוחד. אני רוצה מגע של גבר. אני רוצה שילחשו לי באוזן מילים יפות. אני רוצה שיבטיחו לי שאהבה זה לכל החיים. אני רוצה ילדים.
אך את כל זה, חסמתי בראשי. לא מוכנה להיפגע שוב. אחרי כל הפעמים שנפגעתי מגברים. אני לא סומכת על אנשים בקלות. אני לא מאמינה להבטחות. אני מריאנה אחרת ממה שהייתי אז.
חסרת ביטחון, חלשת אופי, חייכנית ומצחיקה.
היום אני חזקה עם עמוד שידרה, קרה ואדישה.
כשעיניי כמעט נעצמו שמעתי צלצול של הודעה מהטלפון שלי. מי ההזוי שישלח לי הודעה בשלוש בלילה?
פתחתי את הטלפון ועיניי חשכו "לא יכול להיות.." לחשתי לעצמי.
אין מצב.
- כשאמצא אותך, את תשלמי על הכל. את לא תברחי ממני בכזאת קלות. אני אשמיד אותך.
אבא?
לא קיבלתי הודעה ממנו כבר שנה. עכשיו הוא נזכר?
הפחד חילחל לי בעורקים ונשארתי ערה כל הלילה.
מה אני עושה.
YOU ARE READING
My weakness
Romanceמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
