מריאנה-
התעוררתי משנתי בוהה בתקרה, מאושרת בחיקו של לאונרדו. שמחה על כל רגע איתו. על כל חיוך על כל מבט. על הפרפרים בבטן שמשתוללים בי כשהוא מתקרב. על הגבריות שלו. אלוהים.. איך אפשר שלא להתאהב בו?!
זיפיו היו יפים ומבטו השליו כשישן היה מושך בטירוף. חייכתי והעברתי את ידי על הקוביות שבביטנו. הוא פשוט מושלם. עיניו זזו מעט ואני הפסקתי עם זה. אני חייבת לקום. אני לא אצליח להירדם שוב.
באתי לקום אך ידו של לאונרדו החזירה אותי בחבטה קלה אל המיטה. הוא גיחך כשניסיתי בפעם השניה לצאת מאחיזתו ללא הצלחה.
"מריאנה ששש.. למה לקום מוקדם" לחש לי ברטינה קטנה, פוקח את עיניו ובוהה בי.
"לאונרדו אני ארביץ לך אם לא תשחרר עכשיו" ניסיתי לאיים עליו אך קולי לא תאם את מילותיי.
"אה כן?!" התגרה בי לאונרדו ושוב מנע ממני לקום "נראה אותך".
פאק. באתי לחבוט בו קלות אך ידיו השריריות תפסו את שלי. נאנקתי "רק בוקר אל תשגע אותי" לחשתי לו בחיוך קטן.
לאונרדו נאנח ואמר "לשגע אותך זה אחד התחביבים שלי".
_______________________________________
הימים בביתנו של לאונרדו עברו במהירות. סטיבן ולאונרדו משעשעים אותי. והנה שוב הריב הקבוע שהתחיל מרגע שלאונרדו החליט לעשן בתוך הבית כדי לעצבן את סטיבן.
"אחי... תפסיק כבר לעשן בתוך הבית!" סטיבן גער בלאונרדו שבדיוק נשף אל הסיגריה והעשן חנק אותנו.
"האמת.. זה כיף" החזיר לו לאונרדו ונשף הפעם על פרצופו של סטיבן. הוא השתעל ולחש "מריאנה.. תעשי משהו".
צחקתי משועשעת. איזה אחים. אני אחות יחידה, מעולם לא היה לי את הריבים, ההקנטות או את האדם שפשוט יבין אותי מבלי שאדבר.
"מה אתם שני ילדים בגן?!" נזפתי בהם ופניתי אל המטבח כשלאונרדו העיף את העשן מול עיניי. נחנקתי "אני אחרים לך את זה, תתבגר כבר".
לאונרדו יצא לבחוץ, כיבה את הסיגריה ושלח אותה לאלף עזאזלים. כמו שצריך.
"אתה חייב להיגמל מזה" אמרתי לו ויצאתי אליו.
"זה מרגיע" החזיר לי "עישנת אי פעם?" שאל אותי לפתע ואני הנדתי בראשי "לא..".
"קחי, תנסי" הושיט לי סיגריה ואני צחקתי "לא יקרה".
"אני מחייב אותך לנסות" דחק בי ואני גילגלתי את עיניי, רק ננסה..
להתמכר לזה.
זה כלכך מרגיע...
"איך זה?" שאל לאונרדו בגבות מורמות אחרי כמה רגעים, יודע שהצליח להשפיע עליי.
"נחמד" הגבתי לו, לא נותנת לאגו שלו לקפוץ יותר מידי. סטיבן קרא מהסלון מזועזע "לאונרדו מה עשית... עכשיו אני צריך לסבול שניים?!".
צחקנו.
_______________________________________
לאונרדו יצא לאחד הטקסים שהוא מחוייב להשתתף בהם ואמר לי להגיע יחד עם סטיבן לחפלה, בסוף האירוע. אוקיי.. לא אשקר שאני מתגעגעת אליו. כמה הרבה זמן הוא שם.
סטיבן ישב לידי ומילמל "כוסראבק הוא.. מתי החפלה?!".
בנתיים ישבנו ודיברנו עד שצליל הודעה נשמע וסטיבן חייך "עכשיו מריאנה, אנחנו יכולים ללכת".
חייכתי. אף פעם לא הייתי באירוע מסוג כזה.
שמלתי הייתה צמודה וחגיגית, תואמת למסיבה. נעלתי נעלי עקב והתאפרתי בזריזות.
"את מהממת, מוכנה ליציאה?" שאל אותי סטיבן. הנהנתי ויצאנו.
אחרי נסיעה של חצי שעה הגענו. ירדנו מהרכב ומול עיניי הופיע שביל יפה שמוקף בעצים קטנים. ואוו איזה מקום מרשים. הייתי מבולבלת. איפה האולם?
"בואי ניכנס, האולם בהמשך" אמר לי סטיבן ומשך את ידי אחריו. הלכתי במהירות, לא עומדת בקצב עד שמול עיניי נגלה המחזה. פאק. מה הולך כאן?!
על השביל הונחו פרחים יפים. אלפי אנשים עמדו מצדדיו, גם עוברי אורח וצלמים..
פאק. לאונרדו. הוא היה לבוש בלבוש מהודר ועל פניו נראה חיוך גדול. פסעתי לעברו בשוק, לא מעכלת את מה שעיניי רואות. שיר מתנגן ברקע, שיר מרגש.
קריאות נשמעו מצדדי ומחיאות הכפיים לא פסקו. הצלמים הלכו לצידי וצילמו אותי, מניחה את ידיי על פי כשקלטתי מה הולך כאן.
לב ענק עם המשפט המוכר והידוע..
will you marry me?
דמעות זלגו על לחיי, הוא מציע לי עכשיו?
הלב שלי דפק בעוצמה וצרחות התרגשות נשמעו בזמן שלאונרדו כורע על ברכיו ומרים את עיניו אליי, פותח את הקופסא הקטנה שבתוכה הטבעת. לא דיברתי, לא ידעתי מה אני צריכה לעשות או לומר.
אני רק יודעת שאני מתרגשת ושאני אצרח כן.
פאק... לאונרדו.. הוא יודע לעשות אחלה חפלה להערב. אז לזה הוא התכוון?!
"מריאנה שלי. הלב שלי. האדם שאיתו אני רוצה לחיות את כל חיי. התנשאי לי?" שאל וראיתי שהוא מתרגש. שהלב שלו דופק. עיניו לא זזו מעיניי ואני דמעתי מרוב אושר. כמה זמן חיכיתי לרגע הזה. כמה זמן רציתי שזה יקרה.
"כן!! לאונרדו! כן!" צרחתי וקפצתי עליו. הוא חייך והרים אותי, מסובב אותי ונושק לי. חיבקתי אותו והצרחות של הקהל נשמעו מכל עבר. הצלמים לא עצרו לרגע, וצילמו הכל.
"אני אוהב אותך מריאנה, רק אותך" אמר לי ואחז בפניי "גם אני אוהבת אותך" אמרתי לו מתנשפת ודומעת.
"את כלכך יפה" אמר לי והשחיל את הטבעת אל אצבעי. הצלמים צילמו אותנו והוא צחק.
"נו.. אז מוכנה לחפלה של הערב אהובתי?" שאל אותי ומשך אותי אל הרחבה.
אויי.. לאונרדו. אתה לא מבין מה אתה עושה לי בבטן.
_______________________________________
טוב... מקווה שאהבתם❤️
במידה ויהיו מספיק הצבעות, אעלה אפילוג.
YOU ARE READING
My weakness
Romanceמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
