מריאנה-
פאק. פאק. פאק. פאק. הזדיינתי עם לאונרדו. ברגע של חולשה הרשתי לרגשות שלי לצאת מכלל שליטה. סיפרתי לו על דניאל. סיפרתי לו על דברים שאיש לא יודע.
שיט. מה עובר עליי אני מתחילה להשתגע. למה הוא כל הזמן בראש שלי. למה המגע הזה נעים לי. למה הקול שלו כלכך יפה והגוף שלו כלכך סקסי.
אני חייבת להפסיק לחשוב עליו. אני חייבת לברוח ממנו. אני לא יכולה להתמודד עם אהבה. זו החולשה הכי גדולה שלי ואני מתחילה להתאהב בו. זו תהיה טעות גדולה מאוד.
עוד הודעה קפצה לי בטלפון ובליבי התחננתי שזה לא מי שאני חושבת-
- בקרוב אמצא אותך.. תרדי על הברכיים.
אבא. פאק.
המשפט הזה עושה לי חלחלה. מזכיר לי את הפעמים שאילץ אותי למצוץ לו. הדופק שלי הואץ.. הוא יודע שאני פה והוא עוד יגיע אליי. הוא הסיוט שלי. הפחד זורם בעורקיי. למה הוא לא יכול לעזוב אותי בשקט.
הפעם, אני אגיב לו.
- לך תזדיין.
ותוך דקה הוא כבר הגיב לי
- זה יקרה בקרוב מאוד.. מתוקה שלי.
כססתי את ציפורניי בלחץ. אלוהים. אני לא מסוגלת לישון לבד בלילה. הלב שלי רצה שאתקשר ללאונרדו אך הטלתי ספק. הוא ישאל אותי למה ואני לא אדע מה לענות לו.
התקשרתי לסלינה אך היא לא ענתה. כנראה כבר ישנה. אויי שיט.
אין לי ברירה. הרמתי טלפון ללאונרדו והוא היה נשמע מופתע "למה התקשרת?".
קולי היה נשמע לחוץ מעט אך ריסנתי אותו "אני יכולה לישון אצלך הלילה?" ביקשתי בלחש ושמעתי אותו ממלמל ברקע פאק..
"את בטוחה שאת רוצה את זה?, למה עכשיו?
רק היום אמרת לי שאת לא מוכנה לזה" אמר לי דרך הטלפון ונשבעת שאני אדומה כמו עגבנייה עכשיו.
"אני צריכה אותך" לחשתי בתחינה קטנה והוא מייד אמר "אני בדרך".
הקלה שטפה אותי "תודה" אמרתי וניתקתי לו.
תוך חמש דקות לאונרדו שלח לי הודעה
- צאי אני בחוץ.
אירגנתי לעצמי מזוודה קטנה עם הדברים שאני צריכה ויצאתי אליו, מתחמקת ממבט ישיר איתו. נכנסתי לרכב והתיישבתי במושב שלידו.
לאונרדו לא דיבר אך כשראה שאני לחוצה מעט הוא שאל "מה קורה?".
הסתכלתי לו בעיניים וראיתי את הכנות שבמילותיו ופאק אני מתאהבת בו. שתקתי לרגע ולאונרדו הניח את ידו על ירכי החשופה מעודד אותי לדבר.
"אתה נחמד אליי היום.." התחלתי לומר בחיוך קטן אך הוא ביטל אותי בידו ואמר כשהוא חופן את סנטרי "אל תשני נושא, ספרי לי מה קורה" ביקש ממני ברצינות.
העיניים הירוקות האלו עוד יהרגו אותי. נשכתי את שפתי התחתונה ואמרתי לו "אני לא רוצה להיות לבד הלילה".
"אמרת שאת צריכה אותי. זה היה נשמע הרבה יותר רציני" אמר לי בטון שליו ורך.
הרגשתי שחזי עומד להתפוצץ. אני לא מסוגלת לזה. זו הייתה טעות להתקשר אליו.
"זו לא הייתה טעות" אמר כאילו ידע מה אני חושבת עכשיו "את פוחדת להיות לבד בלילה?" שאל אותי.
הנהנתי וחייכתי חיוך מתנצל על שלא אמרתי לו מעבר. הוא הבין והתחיל לנסוע.
"אני אשמור עלייך" אמר בהבטחה ומילותיו נתנו לי תחושת חמימות בלב. תחושה שלא הייתה בי הרבה זמן.
"תודה" אמרתי לו שוב כשפתח לי את הדלת. מולי נגלה בניין עם חמישה קומות.
פאק.
"כל זה שלך?" התעניינתי והוא צחקק "כן".
ואוו. בהחלט יש לי עסק עם מישהו טחון.
"בואי" אמר לי כשלקח מידי את המזוודה כמו גנטלמן "אני אקח את זה" אמר בקריצה.
איזה חתיך. אלוהים.
נכנסנו לביתו ואוו זה נראה בית פאר.
"תסגרי את הפה" אמר לי בגיחוך ואני התנערתי מהיופי הזה כמעט שוכחת מהצרות שלי.
"בואי אחרי" אמר והוביל אותי לחדר אורחים.
המיטה הייתה מיטה זוגית "אתה לא ישן איתי נכון?" שאלתי אותו בזהירות.
"את רוצה?" שאל משועשע ממני.
הנדתי בראשי "לא".
לאונרדו משך בכתפיו והתקרב אליי, נצמד אליי מאחור "אז למה רצית לישון אצלי אם לא לישון איתי?" לחש לי באוזני וזה גרם לי לצמרמורות נעימות.
שאפתי אוויר בחדות "אני צריכה אותך אבל לא קרוב עד כדי כך" החזרתי לו בציניות.
לאונרדו נשך את תנוך אוזני ונפלטה ממני גנחה קטנה "אני מודיע לך שזה יקרה בקרוב מאוד" ואז התרחק ממני.
הסתובבתי אליו, מביטה בו משועשע מהתגובה שלי לגופו.
"יש לך פה חדר מקלחת ושירותים. תהני." אמר והלך.
מה אני עושה פה.
מעולם לא התקרבתי ככה לגבר גם אחרי כל הסטוצים שהייתי איתם. לא נשארתי איתם אף פעם ללילה. רק עם דניאל העזתי לכל זה.
שיט.. זה לא הולך להיגמר טוב.
YOU ARE READING
My weakness
Romanceמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
