מריאנה-
אני לא אוהבת משחקים, כי משחקים פירושו אתה רוצה את הדבר. אני לא רוצה אותו. אין לי במה לשחק.
לשגע אותו זה כבר משהו אחר. הוא חושב שהוא הבוס שלי. הוא טועה, כלכך טועה. החיים הפרטיים שלי לא נוגעים אליו. העבר שלי הוא שלי בלבד.
אם יצאתי למועדון ושכבתי עם חצי מדינה לא פאקינג קשור אליו. הוא רוצה אותי ולעזאזל עם זה, הוא מקשה עליי.
גופי רוצה אותו. הלב שלי לא. המוח שלי מבולבל. כססתי את ציפורניי, אכולה מבפנים. לאונרדו לא נתן לי אישור לחזור לצילומים. מה אני עושה?!
אין לי מה לעשות פה.
לקחתי את חפציי, צועדת אל הדלת. כשהדלת האוטומטית נפתחה קול נשמע מאחוריי "לאן את לעזאזל חושבת שאת הולכת?!".
לאונרדו.
הסתובבתי בחיוך מתקתק "אין לי מה לעשות פה. אני הולכת הביתה" קבעתי בנחמדות מזוייפת.
לאונרדו נעץ בי מבט ואמר "את לא הולכת. יש לי תפקיד בשבילך בואי אחרי".
הלחץ נבנה בחזי, איזה תפקיד?
נשמתי עמוק ופסעתי אחריו.
לאונרדו הכניס אותי לחדר סגור שהיה נראה כמו משרד "את תעבדי בתור אחת מצוות הניקיון, תעזרי למנקים" הסביר לי ברוגע.
נענעתי בראשי באי הבנה "אני לא רוצה להיות מנקה. אני רוצה להיות בצילומים, אני רוצה קמפיינים!".
לאונרדו גיחך "עד שלא תוכיחי את עצמך מליסה תעשה את הקמפיין במקומך".
פאק. אין סיכוי. האגו שלי נפגע עכשיו. שהכלבה הזאת תעשה במקומי אחרי שניתן לי התפקיד?!
מי היא חושבת שהיא.
"לא" אמרתי בקול חזק "אין פאקינג מצב לאונרדו".
לאונרדו הביט בי בשעשוע "את חושבת שיש לך את הסמכות לשנות את זה?!, אין לך. אני הבוס כאן לא את."
אאוץ.
"היא האויבת שלי, אין שום סיכוי. כל מישהי אחרת רק לא היא" אמרתי לו בתחנון סמוי.
לאונרדו רק ציחקק "דווקא בגלל זה היא עושה את הקמפיין במקומך. תלמדי לשלם על הטעויות שלך" אמר לי.
"זה פאקינג החיים הפרטיים שלי לאונרדו. זה לא קשור אלייך וזה לא פאקינג טעות!" צעקתי בזעם כבוש.
הוא התקדם אליי עוד צעד ואמר בקול נמוך, כמעט לוחש "עד שלא תעני לי על כמה שאלות, את לא תוחזרי לתפקיד ומליסה תמלא אותו במקומך" אמר ברוע וחיוך יהיר היה על פניו.
אני לא מאמינה למילותיו. "אתה סוחט אותי?!" העזתי לשאול אותו, שמץ של הפתעה נשמע בקולי.
הוא חייך "אם את רוצה לקרוא לזה ככה, אין בעיה. עד אז, את תעבדי כמנקה."
"אתה מבחיל אותי" אמרתי ויצאתי מהדלת בעצבים, הולכת לעבר השירותים.
שמעתי את קולו צועק "הציוד נמצא בחדר השרתים!".
שילך להזדיין. נמאס לי ממנו.
בחילה טיפסה במורד גרוני. עוד לא התאוששתי מהכמות שתיה ששתיתי אתמול. אני הייתי שיכורה של החיים. אני רק זוכרת שהזדיינתי עם איזה אחד.
נעלתי את הדלת של אחד התאים והתכופפתי לעבר האסלה, מקיאה.
ניקיתי את פניי ויצאתי במהירות, מתאפסת על עצמי. טעות לצאת למועדון לפני עבודה. מיגרנות קטנות הפריעו לי כשהתחלתי לנקות.
אני לא יכולה יותר לעבוד ככה.
השחור הופיע בעיניי כבר בפעם השלישית ואני התנודדתי קלות, אוחזת בקיר ומרכינה את ראשי מטה. סחרחורות איומות.
נשמתי עמוק ופקחתי את עיניי באיטיות נתקלת באור של החדר. צימצמתי את עיניי והמשכתי בניקיון.
אין לי כוח לזה. אני לא יכולה להמשיך לעבוד ככה.
העצבים על לאונרדו החלו לעלות לי. פאקינג מנקה. אני לא רוצה להיות מנקה, אני רוצה להיות דוגמנית ואני בתפקיד הזה. לא אתן למליסה לגנוב לי את הקמפיין.
יש לי רעיון. אני אעיף אותה מהקמפיין הזה.
אם לאונרדו לא יתן לי את התפקיד, אאלץ לגרום לו לתת לי את התפקיד חזרה.
צעדתי לעבר מליסה רואה אותה מדגמנת בביקיני קטן.
קראתי לה "מליסה, הבוס קורא לך".
מליסה שלחה לי מבט שונא ואמרה "אני באה".
הובלתי אותה לחדר אחר והיא שאלה בבילבול "הוא לא צריך להיות במשרד שלו?".
נענעתי בראשי. לא.
אני אעשה הכל לכלבה הזאת כדי לקבל את התפקיד חזרה. אין לי לב אליה.
היא גרמה לי ללכת למשרדו של לאונרדו פעם אחת ואני אגרום לה לשלם על זה. היריבות התחילה.
"לא, הוא במשרד שבסוף המסדרון" אמרתי חזרה, צועדת בביטחון.
"את מנקה.." אמרה בליגלוג תוך כדי הליכה, מצחקקת.
עוד שניה היא תקבל אגרוף ישר לפנים. אני לא אסבול את ההקנטות האלו.
"אנחנו נראה מי תהיה המנקה בסוף" אמרתי לה חזרה בקול עצבני.
משכתי את ידה לפתע לכיוון חדר השרתים והיא החלה לצעוק בפחד "מה את עושה פסיכית!"
"איזה קנאית את!" המשיכה לצרוח ופאק אני מסוגלת להרוג אותה.
הכנסתי אותה אל החדר הקטן והחשוך, נועלת אותו מבפנים.
"מה את עושה?!" שאלה בכעס כשדחפתי אותה מעט אל הקיר.
פתחתי את הדלת ויצאתי "את לא תגנבי לי את הקמפיין. הוא שלי!"
ובמילים אלו יצאתי מחדר השרתים ונעלתי אותו מבחוץ. המקום של החדר נידח, אף אחד לא יחפש אותה שם.
צרחותיה נבלעו בתוך החדר "את לא שפויה. חכי כשאספר ללאונרדו. הוא יעיף אותך מפה על טיל!" איימה עלי.
גלגלתי עיניים מעבר לדלת ואמרתי לה "נראה אותך".
YOU ARE READING
My weakness
Romanceמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
