לאונרדו-
היא לא הייתה בתולה. חשבתי שכן. שום דם לא היה. אני רוצה לדעת מי היה לפניי. כמה כבר היו. היא לא תתחמק ממני הפעם.
"תעני לי" סיננתי לאוזנה כשהכאבתי לה מעט יותר והיא התהדקה סביבי בתגובה "אח.. תפסיק את זה".
"תעני לי" אמרתי לה שוב, חופן את שדייה ומשחק בהם בלשוני. היא לא התנגדה. היא אהבה את זה.
"א..ני" התחילה לומר אך שלחתי לה מבט מעוצבן והיא לבסוף אמרה "זה לא מישהו שנמצא בחיים עכשיו".
מה?
הרמתי את ראשי אליה וחפנתי את סנטרה מביט בעינייה "בגלל זה את לא מוכנה להתמסר לאהבה?" שאלתי ברוך מפתיע. הכל מובן לי פתאום. בגלל זה היא לא רוצה להתאהב.
"את פוחדת להתאהב בגלל זה?" המשכתי לשאול ומריאנה הנהנה בתבוסה.
"כן.. קראו לו דניאל והוא נהרג בתאונת דרכים" אמרה בקול חלש, רועד מעט. הכאב נשקף מעיניה החומות.
יצאתי ממנה והתלבשתי. היא עשתה כמוני והתיישבה בכיסא "אני לא יודעת אם אני רוצה לספר" אמרה לי ואני חייכתי חיוך קטן "שתפי אותי".
מריאנה הביטה בי והנהנה "קראו לו דניאל. היינו בזוגיות ארבע שנים. הייתי מאוהבת בו והוא הבטיח שנתחתן. באותו היום זה קרה. הוא נקלע לתאונת דרכים ומת" קולה נחלש מעט "ומאז עברה רק שנה, כלכך כאב לי שהבטחתי לעצמי שלא אתאהב. שלא אתמסר לאף אחד. כי בסוף, אני תמיד נשארת לבד".
ואוו. לא ציפיתי לזה. היא הייתה צריכה להתחתן עכשיו ולהיות עם בעל וילדים ובמקום זה היא לבד בלעדיו.
"זה קשה" מלמלתי "אבל את מתמודדת יפה".
מריאנה לא חייכה ורק אמרה "אני לא מוכנה לזה לאונרדו. תמיד אמרתי לך, אני לא אישה קלה. יש בי הרבה פאקים והרבה דברים שצריך להתמודד איתם" אמרה לי ברצינות והמבט הכאוב הזה פאק..
"זה לא אכפת לי הפאקים שלך. אני רוצה אותך בדיוק ככה" אמרתי לה בעקשנות, מנסה להבהיר לה שזה לא משנה לי בכלל.
מריאנה עצמה את עיניה ואמרה "זה רק חלק קטן מהסיפור שלי לאונרדו. יש עוד כלכך הרבה" אמרה ברעד קטן, משחקת בידיה.
"אפשר לשאול משהו?" שאלתי אותה ואחזתי בידה.
מריאנה הסתכלה עליי והנהנה.
"בהתקף שהיה לך זה היה נראה כאילו לא היית שם. מה קרה לך?" שאלתי אותה בישירות, יודע שמסתתר הרבה דברים מאחורי זה.
מריאנה חייכה בעצב ואמרה לי כשהיא לא מביטה בעיניי "זה הפוסט טראומה שיש לי. היא לקחה אותי למקומות לא נעימים שחוויתי בעבר".
"מה חווית?" שאלתי, מקווה שתתן לי את התשובה הזאת שכלכך חיכיתי לה.
מריאנה צחקקה "זה כבר שמור אצלי.. שאלת אותי שאלה אחת ועניתי עליה. עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה, תתן לי?".
הנהנתי בתגובה והיא אמרה "יש לך משפחה?
אחים?".
קלעה בול.
הנדתי בראשי "יש לי משפחה מאמצת ויש לי אח אחד" אמרתי לה בקצרה "יותר מזה לא תקבלי בתשובה".
מריאנה הנהנה, מבינה את זה.
"אני רוצה להכיר אותך יותר" אמרתי לפתע, נשען על כפות ידיי מולה.
מריאנה נאנחה "תאמין לי.. אתה לא רוצה. החיים שלי מסובכים".
בסדר. אבל אני אדע הכל..
הושטתי לה את המפתחות ליציאה והיא פתחה את הדלת ויצאה שולחת לי חיוך קטן ומיוסר.
פאק.. מה היא הספיקה לעבור.
היא מסקרנת אותי ונשבע שלהרגיש אותה זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי עם נשים. חשבתי שיעבור לי אחרי זיון אחד אבל לא.. אני רוצה אותה אפילו יותר. לעזאזל עם זה.
הרכושניות שלי. הקנאה שיש בי.
אני לא היחיד שלה. האהוב שלה מת.
וזה דבר שלא קל לחוות.
אבל, זו ההזדמנות שלי לכבוש אותה. לגרום לה לסמוך עליי. לגרום לה להתאהב בי.
חזרתי לדירתי רואה את סטיבן מכין לו ארוחת ערב "עשיתי את זה" אמרתי לו ונשענתי על השיש "היא פאקינג לא יוצאת לי מהראש".
סטיבן צחק "צר לי לבשר לך אחי אבל אתה מאוהב".
פאק שיט. נפלתי חזק.
YOU ARE READING
My weakness
Romanceמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
