פרק 35- לשכוח

524 18 2
                                    

מריאנה-
פקחתי את עיניי באיטיות, סורקת את המקום. אני במיטה עם לאונרדו. פאק. מה קרה אתמול? אני לא כלכך זוכרת. קמתי בזהירות, מנסה לא להעיר את לאונרדו הישן וצעדתי אל עבר המקלחת.

ראשי מסוחרר וההרגשה של הבחילה רק התגברה מרגע לרגע יותר ויותר. נעלתי את הדלת מבפנים והתכופפתי אל האסלה, מקיאה את כל האלכוהול שזרם לי בדם. פאק. לאונרדו כלכך ירצח אותי על זה. שיקרתי לו. ביליתי במועדון וכמעט שכבתי שם עם איזה אחד.

אבי שלח לי אתמול הודעות מטרידות ולא יכולתי לשאת את זה עוד. הוא פה. קרוב מאוד. רציתי לשכוח. לשכוח מהפחד. לשכוח מהכאב. וזה עבד, אבל רק באותו הרגע. עכשיו, אני נושאת בהשלכות. "מריאנה, מה קורה שם?!" צעק לאונרדו מצידו השני של הדלת.

שתקתי. קמתי במהירות וציחצחתי את שיניי. מה אני עושה עכשיו. "תעני לי מריאנה!" קולו היה נשמע מאיים אך בחרתי להתעלם. אם הוא רוצה, שיכנס. אין לי כוח לצעקות עכשיו, הראש שלי מתפוצץ.

לא עברה שניה והדלת נפתחה ברעש מחריד שגרם לליבי לקפוץ בפחד "ל..אונרדו!" צרחתי בבהלה. מראהו הגדול והפראי נגלה מולי. קוביותיו שבביטנו בלטו והוא סינן בזעם "תעני לי כשאני מדבר איתך".

וורידיו בלטו, הוא כועס. גלגלתי את עיניי "צועק, ליתר דיוק" תיקנתי אותו ולאונרדו פסע לעברי כמה צעדים גדולים עד שנעמד סנטימטר ממני. נשפתי נשיפה חדה "מה?" שאלתי כעבור רגע כשלאונררו הביט בי במבט מוזר.

"שיקרת לי" הקרירות שנטפה מקולו הלחיצה אותי מעט אך לא הראיתי זאת. במקום זאת, שילבתי את ידיי על חזי.

"אם שכבת שם עם מישהו אחר אני נשבע שאני מחסל אותו!" אמר בטון נמוך ומסוכן.

"לאונרדו. אין לך את הזכות בכלל לנזוף בי." אמרתי לו בשיא הכנות, מזכירה לו את זה ששכב עם פאקינג מליסה.

"עשית את זה או לא?" המשיך ונשם נשימה עמוקה.

צחקתי בקול "ומה אם כן?" הרמתי גבה לעברו בהתגרות ולאונרדו תוך רגע הצמיד אותי אל הקיר ולכד אותי בין ידיו. ליבי דהר על מאתיים ונשימותי הואצו בלחץ. הוא רכן לאוזני "את לא רוצה לדעת מה אעשה לו..".

פאק. הקול הזה. רטט עבר בי וזרמי עונג עברו בין רגלי. "אני ממליץ לך לענות לפני שאאלץ לעשות עבודת מחקר בעצמי" המשיך ואני בתגובה בלעתי את רוקי.

"כמעט" אמרתי לו בחיוך קטן, מקווה שלא ירצח אותי. מבטו השתנה לפתע ועיניו התכהו.

"כמעט? מה זה אומר בדיוק לעזאזל!!" ניסה להבין ואני התעצבנתי "קודם כל, אל תצעק. דבר שני, תבין מזה מה שאתה רוצה".

לאונרדו אחז בסנטרי בכוח "אני מקווה מאוד בשבילו שהוא לא ראה את מה ששייך לי..".

הדפתי אותו ממני בכוח "אני אדון לעצמי, לאונרדו" אמרתי בתקיפות. לרגע, אף אחד מאיתנו לא דיבר עד שלאונרדו פתח את פיו.

"למה" דרש לדעת "למה עשית את זה".

נשכתי את שפתי התחתונה, מתלבטת מה לענות לו ולבסוף החלטתי לומר לו את האמת.

"כדי לשכוח" אמרתי וככה נגמרה השיחה בנינו. לאונרדו הנהן והלך.

_______________________________________

אני עובדת ללא הפסקה, הולכת לצילומים ומשתתפת בקמפיינים חשובים. אני מרוויחה טוב ובפעם הראשונה בחיים שלי אני מרגישה שייכת. לאונרדו נותן לי תחושת ביטחון שלא הרגשתי כבר זמן רב. יש לי מזל שהכרתי אותו.

ההתקפים שלי הפסיקו לאחרונה, בזכותו. הוא מצליח להרגיע אותי בדיוק בזמן. הוא יודע להגיד מילים יפות. הוא יודע לשחק את המשחק. הוא יודע לענג כמו שמעולם לא עינגו אותי לפני כן. הוא פשוט אליל.

מה הייתי עושה בלעדיו.

לאונרדו יצא, לצורכי עבודה הוא אמר. נשארתי עם סטיבן והזמנתי את סלינה וברק לבית.

"את יודעת.. מעולם לא חשבתי שאת והוא תהיו ביחד. הבחור פשוט מאוהב בך, רואים עליו!" אמרה לי סלינה בלחשוש קטן ואני צחקקתי.

כן, בטח. גם אני לא חשבתי ככה שאפול בקסמיו.

ברק שם את ידו על משענת הספה ונאנח "אני בהחלט מקווה בשבילו שהוא יודע במה הוא זכה. לא מוצאים בחורה כמוך בכל מקום" החמיא לי.

חייכתי לעברו "תודה". הקור ששידרתי כלפי לאונרדו החל לרדת מעט מאז שהוא שבר את כל חומותיי וחשף אותי לחלוטין. לא היה לי יותר מה להסתיר ממנו. אין לי הגנה. טעות אחת שלו עלולה לפרק אותי, כי אני כבר התאהבתי.

צלצול של הודעה נשמע ברקע, הטלפון שלי. בטח לאונרדו בדרך הביתה. סלינה וברק הלכו, וסטיבן הלך לישון. פתחתי את ההודעה ועיניי חשכו. פאק. מה קורה פה??

תמונה נשלחה אליי. תמונה של לאונרדו ברחוב חשוך, מחזיק אבקה ומגיש אותה לבחור צעיר יותר. הוא מוכר סמים?!

- חשבת שלאונרדו בעבודה, תחשבי שוב קטנטנה שלי.

פאק. פאק. פאק.

רציתי לצרוח. אבא שלי צילם אותו. את לאונרדו מוכר סמים. הוא מטורף. הוא יכול להישלח לכלא, זה יהרוס לו את הקריירה. הוא שיקר לי. הרגשתי שחץ נתקע לי בלב. כבר כמה זמן הוא עושה את זה?! כמה זמן הוא משקר לי ככה?!

נשכתי את שפתיי בלחץ, ממתינה להודעה שאבי מקליד לי.

- אם תפתחי את הפה הקטן שלך, אני אפיץ את התמונה ואהרוס לו את החיים.

שיט. לאונרדו יחתיכת מטומטם. אני לא יכולה לתת לו להפיץ את התמונה הזאת. זה ישמיד אותו. למרות הפגיעות שלי, לא אתן לאבי לעשות זאת.

- חתיכת בן זונה.
הגבתי לו.

הוא שלח לי מיקום.

- תגיעי לשם מחר בשעה שבע בערב או שאפיץ את התמונה ואת שארית חייו לאונרדו יעביר מאחורי הסורגים.

זה מה שאעשה.

_______________________________________

טובב.. אז העניינים מתחילים כבר להסתבך ובקרוב מאוד כבר תבינו על מה אני מדברת..
מקווה שאהבתם, אשמח שתפרגנו😍

My weaknessWhere stories live. Discover now