מריאנה- (אל תדאגו, לא שוכחת את לאונרדו)
כיוונתי את הטלפון שלי אל המיקום ופסעתי ברחובות החשוכים. הפחד חילחל בעורקיי. הלכתי בזהירות, משתמשת בכל חושיי כדי לאתר את אבי. הגעתי אל היעד. סמטה קטנה וחשוכה, עם נורת אור קטנה שמהבהבת קלות, כנראה הרוסה.
מה אני עושה פה בכלל?!
"הלו, יש פה מישהו?" שאלתי בחשש קטן כעבור רגע, מסתכלת סביב בחשד. אף אחד.
הדממה הורגשה באוויר. מלחיץ פה..
התקדמתי מעט קדימה וקראתי "אבא?".
לא עברה שניה אחת וגוף גדול הקיף אותי מאחור, שם מטפת רטובה על פי. פאק.
"ששש, תירגעי" קולו המוכר של אבי נשמע באוזני. ניסיתי להיאבק ולבעוט אך הוא לחץ על נקודה קטנה בצווארי ששיתקה אותי לגמרי ונפלתי לשינה עמוקה.
"ילדה טובה".
_______________________________________
פקחתי את עיניי באיטיות, סורקת את המקום בו אני נמצאת. על מיטה טיפולית מורמת כלפי מעלה בחדר די גדול. הבטתי מטה, רואה את רגליי קשורות אל מוט בפיסוק רגליים. ידיי קשורות כל אחת לצד אחר. פאק איט. הוזזתי מעט את ידיי בכוונה להשתחרר אך השלשלאות השמיעו קול חזק וחתכו מעט את עורי.
צעדים קטנים נשמעו אל עבר הדלת, הרמתי מעט את ראשי רואה אותו. את כריסיטאן. את אבי.
"שלום, מריאנה" נכנס אבי אל החדר בפסיעות גדולות ומהירות, משליט בי פחד בכל צעד וצעד שלו לעברי.
"יבן זונה!" נהמתי לעברו בזעם.
מבנה גופו היה גדול, הוא לבש חולצה מחוייטת ומכנסיים צמודים שהבליטו כל מקום בגופו. עיניו השחורות ננעצו בשלי. הוא לא השתנה כלל. שיערו השחור היה מסודר בקפידה ולסתו התקשחה למשמע דיבורי.
"התגעגעת אליי?!" גיחך עם כל צעד שלו עד שנעמד מטר ממני.
שתקתי. בן אלף.
"אני מתעבת אותך" הדגשתי כל מילה ומילה כדי שישמע. בתגובה לזה הוא צחקק קלות.
הקול הזה הופך לי את הבטן ולא בקטע טוב.
הצחקוק ההוא, מזכיר לי כלכך הרבה ממנו.
את כל מה שעולל לי.
"אני רואה שהספקת להפוך לאישה אמיתית מאז הפעם האחרונה שנפגשנו" אמר בחוצפה וסקר את כל גופי באיטיות מבחילה.
הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה בבית המשפט, ששם שלח לי מבט אחרון שהבהיר לי שזה לא נגמר כאן.
"אתה נהנה מזה?! אתה נהנה לפגוע בבת שלך?!" סיננתי לעברו, מנסה לשחרר את ידיי ללא הצלחה. חרקתי את שיניי בכאב.
"מעולם לא רציתי אותך. זו הייתה טעות" ירה בארסיות מוחלטת, גורם לליבי להתכווץ לשניים. הפסקתי להיפגע ממנו אך המשפט הזה, כואב מאוד.
"אני רואה שדניאל החדיר בך קצת אומץ נגדי" התחיל לומר והעביר את ידו המחוספסת על רגלי החשופה. בלעתי את רוקי ועצמתי את עיניי, מנסה להעלים את המגע הזה.
YOU ARE READING
My weakness
Romanceמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
