לאונרדו-
עוד שבוע חלף, שבוע ארוך ומייסר של עבודה וניסיון עידוד של מריאנה השקועה בדיכאון עמוק. זה הגיע ככה פתאום ונמשך נצח...
אני כבר לא יודע מה לעשות כדי לעודד אותה.
אני מרגיש אותה. ואני מרגיש שחלק בה נסדק, נשבר. האישה היפה שלי מתחילה להיסדק ואני לא יודע איך לעצור את זה.
שנינו היינו שכובים זה לצד זה על המיטה, בוהים בתקרה. מריאנה לא נתנה לי להתקרב אליה יותר מידי, לגעת בה כמו תמיד.
"מריאנה" אמרתי בקול, מודע לזה שהיא שומעת אותי "את לא יוצאת הערב".
מיד מריאנה הפנתה אליי את ראשה "מה? באיזו זכות אתה קובע לי אם לצאת או לא?" התעצבנה קלות ואני ליטפתי את פניה באיטיות.
"ששש... מריאנה" לחשתי בקול שהפנט כל בחורה "אני מבקש שהלילה את נשארת איתי".
זיק חלף בעיניה, לא מוסבר לי "לא יודעת.." הגיבה לי ועיניה החומות הביטו בשלי.
בהינו זה בזה ולא הגבנו, שתקנו ואז.. אחרי המתח המיני שהורגש באוויר התנפלנו זה על זה בנשיקה תובענית.
לשונה התנגשה בשלי מספר פעמים. אחזתי בצווארה לוקח פיקוד. כשניתקתי את הנשיקה מריאנה התנשפה "אל תעצור". ליקקתי בעדינות את שפתיה מתענג על כל רגע. מריאנה גנחה אל לשוני ותפסה את פי לנשיקה נוספת. הפעם, נתתי לה את השליטה.
אפה ואפי התחככו זה בזה בעדינות כשפקחתי את העיניים, בוהה בשפתיה התפוחות קולט שטף דם קטן בשפה התחתונה. פאק מה??
"מריאנה, מה קרה לך בשפה?" שאלתי בעדינות והנחתי את אגודלי על הפצע הקטן. מריאנה נראתה מהוססת מעט, כאילו מחפשת מה לענות לי.
"אני.. בטעות נשכתי אותה" אמרה וקולה היה נשמע כנה מאוד.
"איך זה קורה בטעות?" שאלתי בחשד קטן ושוב הסתכלתי על הפצע הקטן.
"לא קרה לך שנשכת את השפה שלך?" גיחכה בציחקוק קטן ופאק עם הקול היפה הזה.
הנדתי בראשי "מעולם לא קרה".
מריאנה גילגלה את עיניה "אתה מיוחד מאוד" ונשאבנו לעוד נשיקה נוספת.
_______________________________________
בשעות הבוקר מריאנה נכנסה למקלחת וצלצולים מעצבנים נשמעו מכיוון הטלפון שלה, חאלס. זה פאקינג מעיר אותי מוקדם. היום יום החופש שלי, סטיבן לוקח פיקוד בעבודה. הצלצולים לא פסקו ואני רטנתי בעצבים.
"סעמק" קיללתי בעצבים וקמתי להשתיק את הקולות האלו. הלכתי אל צד מיטתה ורכנתי לעבר בטלפון כשבדיוק עוד צלצול של הודעה נשמע והודעה קפצה במסך. דפאק מה.
- אני מחכה לענג אותך.
מה לעזאזל.
ועוד הודעה.
- מת לזיין את הפה הקטן והמתוק שלך.
הרגשתי את הזעם נבנה בביטני, פאק מי זה!
למה הוא שולח לה הודעות. היא בוגדת בי?!
אני לא מבין מה קורה פה. הזעם סינוור אותי.
היא פאקינג מזדיינת עם מישהו אחר בזמן שאנחנו יחד?!
איך היא מעיזה!
אף בחורה מעולם לא העזה לשחק בי ככה.
ניסיתי להשתלט על התקף הזעם שלי, ללא הצלחה. ראיתי אדום בעיניי. הכעס עיוור אותי לחלוטין.
שמעתי את מריאנה מזמזמת לה במקלחת. מי היא חושבת שהיא לעזאזל. הרגשתי את הלב שלי קורס. פאק. פאק. לא יכול להיות.
הודעות המשיכו להישלח לה ואני התבוננתי בהם בזה אחר זה.
- את יודעת מה הכתובת, תגיעי לשם קטנה שלי.
פאק איט. אני עוד שניה מזיין את הבחור הזה בעצמי.
- תתכונני, הכנתי לך הפתעה קטנה. אני מחכה לך.
לא האמנתי למראה עיניי. אין מצב. היא לעולם לא הייתה עושה לי את זה. היא אוהבת אותי בדיוק כמו שאהבתי אותה. אולי היא שיחקה בי?!
ופה כבר איבדתי את זה לחלוטין.
אף אחת לא תשקר לי בפנים ותזדיין עם גבר אחר. אף אחת. קמצתי את אגרופיי לחלוטין וקולי היה נשמע מאיים מאוד.
"מריאנה, יש לך בדיוק חמש דקות מזויינות לצאת מהמקלחת!" צעקתי אליה ודפקתי על הדלת בעצבים. היא לא הגיבה. אה יופי. כנראה הבינה שעליתי עליה.
סטיבן נכנס אל החדר במהירות "מה קורה כאן?! תירגע!" ניסה להשליט בי מעט רוגע אך העפתי את ידו ממני ונהמתי "תראה בעצמך".
הושטתי לו את הטלפון של מריאנה והראיתי לו את ההודעות הקופצות "מה זה פאקינג אמור להביע!". סטיבן נראה מוכה הלם "אני לא יודע אחי.." מלמל בשקט.
"נשבע שאם היא עשתה לי את זה, זה הסוף שלה ושל הפאקינג בחור הזה!" לחשתי בקול נמוך ומפחיד, חיוך קטן התפשט על שפתיי. חיוך של שטן. אף אחת לא מתעסקת איתי, אפילו לא היא.
כשתצא מהמקלחת, אתעמת איתה.
היא לא תבין מאיפה נפלתי עליה.
YOU ARE READING
My weakness
Romanceמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
