forever with you [1]

פרק 3 - הסכם

נקודת מבט ברנרדו:

"אנחנו צריכים את התחמושת הזאת ברנרדו" אומר דריו כאילו אני לא מודע לזה.

אני ודריו ישבנו במשרד שלי שבאחוזה, דנים על התוכנית הבאה להוריד את האבא היקר שלנו.

ניסינו כבר כמה פעמים אבל המזדיין הזה פאקינג שרד. קשה לי לסיים כל יום בידיעה שהוא עדיין נושם. אני רוצה אותו מת, את הדם שלו מרוח על כל פאקינג מקום, בכל פאקינג פינה.

לפני חצי שנה אני ודריו החלטנו שהגיע הזמן לשים סוף לטירוף של האיש הזה. הוא ניסה לשדך את אחותנו הקטנה, ואנטוניאטה, לגבר בן 54 במאפיה וחשב רק כמה נוח זה יהיה עבורו. אחותי הקטנה היא הגבול, ראיתי אדום בעיניים. בלילה שלמחרת הוצאתי את ניאה לבית ששכרתי, התגנבתי לחדר שלו אבל הוא לא היה שם.

שמעתי את טעינת האקדח מאחורי, טעות של חובבנים, הסתובבתי ועיקמתי לו את הזרועה, הוא התהפך והשתחרר לי מהאחיזה, פיצוץ ענק נשמע וקירות הבית קרסו. הוא נעלם.

מאותו לילה אני מגייס אלי לוחמים, אנשים שנמאס להם מהשילטון הנוראי של אבי, כל יום מצטרפים למאפיה עשרות חיילים, כולם נשבעים לי אמונים.

התוכנית להפלת אבינו כמעט מושלמת, הייתה לנו תוכנית פאקינג מושלמת אבל בגלל שהקאפו לשעבר של ניו יורק לא חושב שהסכמי שלום זה דבר חשוב אנחנו במלחמה קרה עם קינטקי והדרך היחידה להביא את התחמושת שלנו ללא סכנה חוצה שם.

"יש להם גבולות עם שומרים בכל חור," דריו ממשיך בדבריו "אפשר לנסות להבריח את הכל אבל הסיכויים שנצליח בלי להתפס שואפים לאפס"

"טוב, נראה שיש לנו שיחה קטנה לעשות עם הקאפו של קנטקי".

דריו מהנהן ופותח את הטלפון שלו, כנראה בשביל להשיג את המספר.

השעה 03:46.
אני יוצא מהמשרד והולך לעבר האגף שלי באחוזה, נכנס לחדר המקלחת.
המים הקפואים נופלים עלי ומקררים את העצבים שבגופי.

הסיכויים שקינטקי יסכימו להסכם שלום קלוש, רוב הסיכויים שהם לא יהיו מעוניינים בגלל שזה עלול לגרור אותם למלחמה עם אבא.

וגם אם הם יאשרו, צריך הסכם גדול, לא איזו שטות. אין לי זמן לבוגדים מזויינים.

אין לי מקום לעשות טעויות, אני צריך להוריד את הבן זונה וכמה שיותר פאקינג מהר.

"ניאה?" עניתי לטלפון.
"בראן!" הצרחה שלה נשמע מצידו השני של הקו.
הזדקפתי במהירות וקמתי על רגלי, סימנתי לדריו שהיה עסוק בלבלוע שפתיים של זונה אחת.

"ברנרדו!!" היא צרחה כאשר יצאתי מהחניה המזוינת של המועדון "ואן איפה את לעזאזל?!" נהמתי לטלפון. "הוא פה בראן" קולה היה מעוות מדמעות שידעתי שמציפות אותה "בבקשה תבואו, בבקשה, אני פוחדת".