forever with you [1]

פרק 60 - דם של התחלה חדשה

נקודת מבט ברנרדו:

"איך דבר כזה קרה, אדול." הפרצוף המכוער של ארמני ניסה לראות מאיים תחת מבטי.

ארמני זומן למשרדי שבקומה 105, פגישה שהייתה סודית לחלוטין.

הדבר האחרון שהיה חסר לי בכל המצב המזוין הזה שמידע יודלף לתקשורת או למאפיות האחרות.

עברו שלושה שבועות מאז ג'ויה חזרה הביתה ושבועיים מאז ניאה חזרה אל חדרה, קפואה כמו פסל על המיטה. כל המכשירים הועברו לחדרה ואחות הגיע פעמיים ביום כדי לבדוק את מצבה.

נעצתי את עיניי בשל ארמני והוא התכווץ לכמה רגעים, "היא הארוסה שלי, קאפו, עם כל הכבוד יש הסכם והחתונה צריכה להערך בעוד כחודש." ראיתי בעיניו שהוא לא אוהב את החדשות,

טוב, גם אני לא ממש אוהב את זה שאבי הכניס את אחותי הקטנה לתרדמת.

רכנתי מעט כלפי השולחן כשאצבעותי משולבות וסנטרי נח עליהן, "אני לא חושב שאתה מבין, חייל." הדגשתי את המילה חייל, עליו לדעת את מקומו, "הארוסה שלך נמצאת בתרדמת, היא ישנה שינה עמוקה עד שהמח שלה יחליט להעיר אותה, מה שיכול לקחת שנים."

רציתי להשמיד את החוזה, זה היה דבר כל כך קל לעשות עכשיו כשניאה בוודאי לא יכולה להתחתן איתו. זאת לא תהיה בעיה לשנות את הסעיפים ולהוציא אותה מהאירוסים שהיא בברור לא רצתה, אלו שגם אני לא רציתי בשבילה.

ארמני נשף מהאף, בבירור מבין שהמעמד שהוא היה מקבל על ידי חתונה עם אחותי נלחק ממנו.

"אבל-" הוא השתתק כשהרמתי את ידי בסימן עצור, "זה מספיק. אין מה לעשות לגבי כך עוד. צא."

המזדיין נעמד בהבעה סופקת על פניו ודידה אל דלת היציאה מהמשרד אך דריו חסם לו את הדרך, "מה שנאמר במשרד הזה הוא לאוזנייך בלבד, רוגינו." קולו הרובוטי וחסר הרגש הדגיש את המילים והאדיוט מיהר להנהן ולברוח מהחדר.

הדלת נסגרה ואני נשענתי לאחור באנחה כבדה, "תדבר עם עורכי הדין," אמרתי לאחי, "אני רוצה את החוזה הזה שרוף. זין על הרצונות של ניאה, היא בפאקינג תרדמת."

כשהגענו לאחוזה בשעת ערב, מוקדם מהרגיל, ג'ויה ישבה בסלון וקראה ספר. התיישבתי לידה על הספה והיא שקעה כך שגופה הקליל של אשתי התקרב לשלי ונשקתי למצחה,

"איך עבר היום שלך?" מלמלתי כשליטפתי את שפתיה, מרגיש את קצב פעימות ליבה מתגבר.

"משעמם להחריד," היא נאנחה, "אבל אמא שלך היא אשת שיחה נהדרת." הרמתי את גבותי. אמא לא הייתה ידועה בתור אדם שיוצר קשרים במהירות.

תמיד הייתה לה בעיה להתחבר לאנשים, גם לאחר שנים שהיא מכירה אותם. וינסנטה דאג שהיא תהיה רק שלו - רחוקה מחֵברה, אהבה, אנשים.

לאמא יש את הנפש הכי רגישה שראיתי ואני לא מאמין בקיומן של נשמות.

"על מה דברתן?" שאלתי וסלסלתי קבוצת שיער משיערותיה סביב אצבעי. חיוכה של ג'ויה התרחב, "היא שאלה אותי עלינו," היא צחקקה,