forever with you [1]

פרק 14 - דימום וויכוחים

נקודת מבט ברנרדו:

הדבר הראשון שעבר בראשי זה רצח.
השני זה דם.
השלישי זה כסף. הכסף בעיניה של ג'ויה שלי.
זה איפס אותי.

"אני בסדר," אמרה ג'ויה בעודה מביטה בי. "הדם לא שלי, נראה לי". היא אמרה.

היא הייתה נראת כל כך קטנה בעודה יושבת על הספה, מקוווצת ומנסה להתנהג כאילו זה שגרתי. היא חזקה יותר משחשבתי. אבל עדיין, לא מספיק.

דריו כרע לידה במהירות ובדק את גופה. אני ,ופלב לידי, נדרכנו. דריו מומחא בכל הקשור לרפואה. הוא היה זה שתפר את כל חתכי הקרבות שלי.

"תלחצי את זה למשך שלוש דקות, לעצור את הדימום." הוא אמר בקול הרובוטי שלו. "תודה" היא נשפה.

דריו הנהן אליה, קם ופתח את הטלפון שלו. קומיזו נכנס לחדר "מתים" אמר בקצרה. "צריך להוציא מפה את דלנה" אמר פאולו.

"כן," הסכים פלב, "היא המטרה." קולו היה קר באופן מסוכן. "לאבא אף פעם אין מטרה אחת." קולה של ניאה לחשש מצד החדר.

היא נשענה על החלון והביטה דרכו, דרוכה. "זה תמיד יותר גדול ממה שאתם חושבים," היא אומרת וקולה מרוחק "הוא לא רוצה את דלנה," המשיכה "הוא רוצה נקמה בנו, בכם על ההסכם שלום איתנו. הוא יהרוג כל מי שיעצור בדרכו, הוא לא ייכנע עד שהוא יקבל את זה ואז הוא ימצא מטרות חדשות".

פאולו ופלב מחליפים מבטים.

"ג'ויה עוזבת הלילה איתנו לניו יורק" אני אומר ומסמן לניאה בראשי לבוא. "ממש לא" אומר קומיזו, "היא לא בטוחה בניו יורק".

"דלנה היא ארוסתי, על פי ההסכם היא עוברת איתי לניו יורק לאחר המסיבה, בניו יורק אני אוכל להגן עליה. היא תהיה בטוחה יותר מהמלך של פאקינג אנגליה."

"אולי תתנו לי להגיד משהו בנידון?!" צעקה דלנה.

"היא לא עוזבת אתכם" אמר פלב. פאולו נאנח "היא ארוסתך, אני סומך עליך שתקיים את ההסכם ותגן עליה עם חייך" הוא הביט לתוך עיניי.

הנהנתי אליו.

"דלנה, חומד, את בסדר?" שמעתי את קולה של אלדבלה רועד לכיוון ג'ויה. יצאתי מהטרקלין וסרקתי את האולם.

כל הרצפה מלא גופות, נצטרך לבדוק אותם לוודא שהם מתים. מי שנשאר בחיים יצטער על כך.

"ברנרדו," ניאה הופיעה לצידי, קולה מהוסס ומבטה קפוא "אתה חושב שהוא יצליח בסופו של דבר?" שאלה.

היא בבירור מדברת על וינסנטה. ניאה סבלה ממנו ממש כמוני וכמו דריו. גם אותה הכאב הזה הפך למשהו שונה אך היא הייתה עוד מלאה ברגשות, לא גלויים אבל היו לה. היא הייתה יותר מהוססת מאיתנו ואני מאמין שהיא פוחדת.

"לא." עניתי לה בכנות "הוא ימות, ניאה." שמעתי את ההבטחה בקולי. את ההבטחה הזאת אני מבטיח לעצמי בוקר וערב "הוא ימצא את הסוף שלו, גם אם זה יביא אותי לסוף שלי."

היא הסתכלה בעיניי וראיתי את התקווה חוזרת לעינייה. לליבה. וינסנטה אדול ימות. הוא לא ישאר חי להנות ממה שיש לחיים להציע.

"אני לא רוצה לעזוב לניו יורק!" נשמע קולה של ג'ויה שלי. עקביה נוקשים על הרצפה, היא מחזיקה בקצוות שמלתה. פאק היא יפה כל כך כשהיא כועסת.

"אתה אולי הארוס שלי אבל אתה לא יכול להחליט דבר כזה!" היא עוצרת מולי וממשיכה לצעוק "כן, זה היה ההסכם אבל דברים השתנו! ההתקפה הזאת לא הייתה בתוכנית ואני לא מתכוונת לנוסע לניו יורק כשהאנשים מניו יורק הם אלו שניסו הרגע לרצוח אותי!"

פאק מה שהייתי עושה לשפתיים שלה.

"את באה איתי לניו יורק. שום דבר לא השתנה, ג'ויה" הבטתי בה בשעשוע מוחלט.

"לא!" היא צעקה, כאילו שזה ישנה משהו, "לא! אני לא מוכנה לזה!" היא דחפה אותי קלות בחזה ואני טפסתי בכף ידה ומשכתי אותה קרוב אלי, "את ארוסתי," רכנתי לאוזנה ולחשתי לה, "לכל מקום שאני הולך, את באה איתי."

יכולתי להרגיש את דפיקות ליבה, את נשימתה העצורה, את הפאניקה שהזדחלה בגופה. היא דחפה את עצמה ממני ויצאה מהאולם.

___
שבוע טוב לכולן🤍