forever with you [1]

פרק 35 - נקודת אור אדומה

נקודת מבט דלנה:

סביבי כל העולם הזה חשוך. אף לא ניצוץ של אור. התחושה של החושך הייתה רכה, כמו שמיכה. שמיכה של חושך.

איפה ברנרדו? איפה כולם?

כאב. זה כל מה שהרגשתי. כאב פעם במצחי וכל ראשי הסתובב. השניה התעוממתי. איפה אני עכשיו בשם האלים? מה זה כאב הראש הזה.

"ארבעה" שמעתי קול לצידי. סובבתי את ראשי לאט, הכאב היה ברמה שלא יכולתי להכיל. ברנרדו ישב על כורסא בפינת החדר.

הצורה בה ישב הייתה כל כך סקסית, מחצית מפניו מוסתרות על ידי החושך. הוא החזיק בידיו משהו שלא הצלחתי לזהות, קופסא כלשהי.

לא ידעתי כמה התגעגעתי אליו עד רגע זה. הרגשתי את הפרפרים בבטני מתחילים לזוז. הוא בטח כועס עלי.

"מה?" לחשתי בקול עייף. הוא המשיך לנעוץ בי את פרצוף הפוקר שלו. "ארבעה שוטים. זה למה נדמה לך שהראש שלך הולך להתפוצץ מכאב."

ברנרדו אדול הוא הרבה דברים, מסתבר שגם קורא מחשבות.

גנחתי בשקט ונשענתי לאחור, חזרה לכרית שלי. פקחתי עין אחת, ברנרדו עדיין מביט בי. עבר זמן רב מאז שהביט בי ככה, כאילו אני שום דבר בשבילו.

היססתי, "קרה משהו?". פחדתי מהגבר הזה עד עצם נשמתי. מהגבר הזה. שישב פה מולי. הגבר שמולי זה לא הגבר שלקח אותי למרוץ מכוניות, הגבר שהאכיל אותי בגלידה, אותו גבר שהחזיק את ידי וגרם לי להרגיש בטוחה כמו שלא הרגשתי מעולם.

הגבר שישב מולי זה הגבר שפגשתי עם ההורים, בעל עיניי ירוקת אפלות. התכווצתי תחת השמיכה והמשכתי להביט בו בחשש.

"מישל היא הסטוץ הקבוע שהיה לי פעם" אמר לפתע. עדיין עם פרצוף פוקר, כאילו אומר את זה כבדרך אגב וחושב על עוד מיליון דברים במקביל.

"אתה שוכ-" באתי לשאול אך הוא קטע אותי, "זה הסתיים בלילה בו אבא שלך הסכים להפגש לגבי המחשבה על השידוך. עוד לפני שהוא אושר. מעולם לא בגדתי בך, ג'ויה".

אה.

"טוב, גם אני לא בגדתי בך" התלוצצתי. הוא לא צחק, שיט. ברנרדו התרומם לצעד לעברי, גופי נדרך כנגד רצוני. הוא פשוט.. לא ברנרדו שלי כרגע.

הוא התיישב על מיטתי והראה לי את הקופסא השחורה שבידו. לא היה עליה אף סמל. רק קופסא קטנה וחמודה. "את אוהבת תכשיטים, נכון ג'ויה?" שאל.

אני אוהבת תכשיטים?

"בטח" גימגמתי, קשה לחשוב כשהוא כל כך קרוב. ברנרדו פתח את הקופסא והוציא ממנה צמיד קשיח ועגול. חיוך איטי נפרש על פני.

ברנרדו סימן לי להביא לו את ידי. הנחתי את כף ידי על רגלו, הוא משך את זרועי בעדינות אליו וסגר את הצמיד לזרוע העליונה שלי.

"מה בשם האלים?" מילמלתי כשהצמיד השמיע ציפצוף והאיר נקודת אור אדומה. מה נסגר?! הוא אוזק אותי?!? "ברנרדו?!" הבטתי בחוסר הבנה.

הוא הרים לכיוני את מכשיר הטלפון שלו, על המסך סומן נקודה אדומה בתוך מבנה. הוא שם עלי מעקב?!

"אני לא מבינה.." הבטתי בו, בפרצוף הפוקר שלו. הוא התקדם והשעין אותי אל הכרית, "זה רק למען הביטחון שלך, ג'ויה הקטנה" הוא נשק לראשי, קם וצעד אל דלת החדר.

"ברנרדו?" שאלתי. הוא נעצר לרגע ואז סגר את הדלת אחריו.