forever with you [1]

פרק 1 - ערמת פרחים

נקודת מבט דלנה:

החיים במאפיה זה דבר לא קל,
זה דבר מסוכן ומפחיד,
במיוחד אם את נקבה.

זה נראה לכולם הדבר הכי קל, הכי פשוט, לא להיות מעורבת בכלום.
בואו נגלה לכם סוד, להיות נקבה במאפיה זה הדבר הכי קשה שקיים.

בגלל שאני אישה, אני חלשה, פגיעה, עדינה, קטנה, טיפשה, בובה של המאפיה.

מהרגע בו את מגיחה לעולם מחנכים אותך להיות הבובה הקטנה שלהם.
שום זכות בחירה לא קיימת עבורך.
כאילו עצם המחשבה שיש לך דעות משלך זו בדיחה.

יש בנות שבאמת כאלו, יש את אלו ששונות, אך הן מעטות ביותר.

הלוואי הייתי יכולה להיות כמותן.

אני גדלתי בבית הקאפו, פה הציפיות הן להיות הכלי הקטן והמושלם שלהם, פה מחנכים להיות בובה קטנה וצייתנית.

אמא שלי, אלדבּלה, חינכה אותי להיות שקטה ומנומסת, אך היא תמיד אמרה לי שהעובדה שאנחנו נשים לא הופך אותנו לטיפשות.

היא תמיד עודדה אותי כששיניתי את חוקי המשחק לטובתי,

אח שלי הגדול, קומיזו, טיפה שונה ממנה, הוא מאמין שנשים חלשות וחסרות יכולת,

אחי הבכור, פּלב, נוהג לומר לי שנשים הן דבר חלש כל עוד אני מאמינה לזה, הוא אומר שיש לי גנים של נֵסוֹ, שאני יכולה לשבור את המערכת,

אבא שלי, פאולו, הקאפו של קנטקי, אדם חזק, איש לא יכול להרהר על החלטה או דעה שלו, לא רק מפני שהוא הקאפו, אלה מפני שהוא יודע מה הוא עושה, כל מה שהוא עושה תמיד זה עבור המאפיה.

כל חיי הכינו אותי להיות מושלמת, נסיכת המאפיה, האוצר הכי גדול שלהם, אך לא חשבתי שהיום בו אני אאלץ לעשות עם זה משהו.. באמת הולך לבוא.

לכן כשאבא הודיע לי בארוחת הערב שהוא הולך לחתן אותי תמורת שלום עם ניו יורק, לא הייתי מוכנה לזה.

"זאת!" החליטה אמי כאשר היא בוחנת את גופי,
"היא יפיפיה" אמרה בהתלהבות קורנת.

"אמא," גלגלתי עיניים "זו רק ארוחת ערב".

הערב הייתה לנו ארוחה עם הקאפו של ניו יורק, או יותר נכון, בעלי לעתיד.
הוא רוצה לראות אותי ולהכיר אותי ובסופה של הארוחה אנחנו אמורים לחתום על הטפסים.

הלכנו הבוקר לקניות, בלשון המעטה, בואו נגיד שאני צריכה עוד ארון או שתיים בשביל כל הבגדים החדשים. מדדתי עכשיו את השמלות בניסיון לבחור איזו ללבוש.

את האמת שלי לא הייתה בעייה בבחירת הבגד, אם זה היה תלוי בי הייתי לובשת את השמלה שמדדתי כבר לפני שעה וחצי, הבעייה הייתה אמא, על כל דבר היא פסלה. אבל מי אני שאפקפק, היא המקצוענית מבינינו, אני רק למדתי ממנה.