forever with you [1]

פרק 51 - תותים אדומים

נקודת מבט ברנרדו:

יום ההולדת של ג'ויה שלי נחגג היום. אחרי מחשבה יותר מדי רבה הצלחתי להבין - ולקוות - מה ישמח אותה.

היא ישבה לידי במושב הנוסע, מתוחה ומתרגשת מההפתעה שהכנתי לה.

"אני רעבה." היא התלוננה אחרי חצי שעה שבה היא העלתה לאינסטגרם תמונות שניאה צלמה אותה הבוקר.

גיכחתי, "ידעתי שתהיי." הרמתי סלסלה שהכנתי לטיול שלנו. ג'ויה פתחה אותה והוציאה מתוכה תותים.

היא אכלה אותם בהבעה מסופקת על פניה. "אתה מתכוון לספר לי לאן נוסעים?" שאלה תוך כדי אכילה.

צחקתי, "כשנגיע את תגלי."

"ברנרדו! אתה יודע שאני שונאת הפתעות!" היא זעקה בחוסר סבלנות, "את אוהבת הפתעות, פשוט אין לך כוח להתמודד עם חוסר הידיעה." גיכחתי.

"זה אותו הדבר." היא מלמלה והכניסה עוד תות אדום בין שפתיה האדומות.

החנתי את הרכב על קצה הר שהשקיף אל האוקיינוס, הירח זהר בעוצמה שלא חשבתי שאפשרית.

אף פעם לא הייתי רומנטיקן אבל אמא שלי אהבה מאוד להסתכל על הירח, קיוויתי שגם ג'ויה שלי כזאת.

ג'ויה משכה את ידי אל מחוץ לרכב ועצמה עיניים בתגובה למשב הרוח העדין שהיה. היא הייתה כל כך יפה כשהרוח הסיטה את שערה.

"בוא!" היא קראה פתאום ודחפה אותי אל האדמה. "מה את עושה? ילדה משוגעת." צחקתי והפכתי אותה כך שהיא תהיה על האדמה ואני אהיה מעליה.

היא הייתה כלואה בין ידיי עכשיו, במקום אליו היא שייכת. נשקתי את שפתיה בעדינות ונשכתי את שפתה התחתונה, "אולי זה ילמד אותך קצת נימוסים, גברת."

היא צחקה והתפתלה תחת גופי, "נראה אותך, יצור מגודל." הרמתי אליה גבה מזהירה, "אל תתגרי במזל שלך."

עטפה את פני בידייה וצחקה, הצחוק שלה היה משכר.

היא נשמה עמוק והביטה אל תוך עיניי, "אני אוהבת אותך." היא הודתה בקול כנה.

הבטתי בה לכמה רגעים, פחד נכנס לעיניה וחיוך עלה על שפתיי, "סתם," גיכחתי. היה מצחיק להלחיץ אותה.

"אני אוהב אותך, אשה שלי." הודתי בחזרה ועם כמה שהרגשתי חשוף לנוכח הכרזה כזאת, זה היה שווה את האור שנדלג בעיניה.

"יום הולדת שמח, ג'ויה הקטנה."

שניה לאחר מכן היא החליפה את ההבעה שלה.

"מה זאת אומרת?" היא שאלה בכעס.
היא כל כך יפה כשהיא כועסת, פאקינג מושלמת.

"מה היה לא ברור במה שאמרתי, תכשיט?"

" 'שלי' ", היא מחקה אותי "מה זאת אומרת שלך?!"

אני מקרב אותה אלי תחת הירח הצופה עלינו מלמעלה ולוחש אל שפתיה "שלי זה שלי. את שלי. את שייכת לי. אף אחד לא יקח אותך ממני תכשיט, מי שינסה ימצא את סופו"

אני מחבר את שפתינו בנשיקה, היא מתמסרת אליה אך עודפת אותי "לא! אני לא שלך ברנרדו! אני לא חפץ ואני לא רכוש" היא זועפת.

"פה את טועה, תכשיט. את כל כולך שלי. איש לא יקח אותך ממני, גם לא את עצמך".

אני מחבק אותה והיא נצמדת אל גופי.

אני לא אתן לדבר להפריד בינינו, תכשיט שלי.
אני פאקינג נשבע.

"אני לא שלך." היא מלמלה בעודה נאחזת בחולצתי. "כן, שמענו על זה." גיכחתי ונשקתי לקודקוד ראשה.