forever with you [1]

פרק 29 - כאבים בלב

נקודת מבט דלנה:

הסתגרתי בחדרי עד סוף השבוע. ירדתי הלילות לאכול ובשאר היום שכבתי במיטתי ובהיתי בתקרה. לא זלגו לי דמעות אך ליבי כאב.

הוא רק נפתח אליו, הלב שלי עוד רק ניסה להתרגל לברנרדו וככה הוא עושה? מה אני צריכה את כל השיט הזה בכלל.

גברים. טוב! אני מבינה למה הבחורות הכי שוות מעדיפות נשים. הרבה פחות בלגן, הרבה פחות בעיות, כל כך הרבה יותר שווה את המאמץ.

אם אני אתחתן עם ניאה ההסכם עדיין יעבוד, לא?

דפיקה נשמעה על דלת חדרי. לא הגבתי. הוא מאפיונר בגובה 1.92 מלא בשרירים, היא מסוגל להתמודד עם דלת.

המנעול שלי הסתובב ונפתח, האמת ציפיתי ממנו להוציא אותה מהמקום אבל גם זה עובד.

"טוק טוק?" שאלה ניאה ושיערותיה השחורות ביצבצו לתוך חדרי, "אפשר להכנס?".

נאנחתי עמוקות. "כן," עניתי בעודי עדיין בוהה בתקרה, "את יכולה." היא נכנסה ושמעתי את הדלת אחריה נסגרת. "את לא יכולה להמשיך לשכב פה החוסר מעש," היא אמרה, "יש חיים מחוץ לחדר הזה ויש קשיים שצריך להתמודד איתם."

נאנחתי, "אני יודעת. פשוט, זה לא כל כך קל. אני לא מסוגלת להסתכל עליו יותר.". ניאה היססה ואז התקרבה למטתי והתיישבה עליה "דלי, אם הוא חשב על לבגוד בך זה נוראי אבל כמו שאני מכירה את אחי הגדול הוא הגבר הכי נאמן שקיים ואם הוא אמר שהוא לא בגד הוא לא בגד בך."

הרמתי אליה את ראשי, "הוא עמד כל כך קרוב אליה," גיכחתי, "ראיתי איך הוא בהה בה, הוא היה בוגד אם לא הייתי מגיעה באותה השנייה".

ניאה פרצה בצחוק, "איזו סטירה דפקת לה!". צחקקתי גם אני, "שתתרחק היא והבוטוקס שלה," אמרתי. "רגע, זה אומר שאת כן מחבבת את ברנרדו!" צרחה ניאה ואני הורדתי את ראשי כאשר הוא נמלא סומק.

עינייה של אנטוניאטה נפערו והיא הביטה בי כאילו ראתה אותי לראשונה, "אני כבר חשבתי שזה לעולם לא יקרה" המשיכה לצחוק.

גיחכתי במרירות, "טוב, זה באמת כבר לא יקרה. אני חוזרת הביתה, אני לא מסוגלת להתחתן איתו או בכלל לראות אותו".

כל צל של חיוך ירד מפניה של ניאה והיא הביטה בי במבט רציני שהזכיר לי עד כאב את אחיה הגדול, "את לא עוזבת." היא קבעה יותר מאשר אמרה.

"ניאה-" התחלתי להגיד אך היא קטעה אותי, "תקשיבי לי טוב, דלנה נסו", היא הביטה בעיני וטילטלה אותי מכתפיי ,"את בחורה מדהימה, יפיפיה, חזקה למרות העדינות והצניעות שלך ואת חתיכת בחורה שכל גבר על פני הכדור הזה היה רוצה לעצמו." אמרה מרצינות גמורה,"אם ברנרדו בגד בך הוא חתיכת מזדיין שצריך לקבל את מה שמגיע לו!"

הבטתי בה לכמה רגעים ואז היא המשיכה, "אבל, אם הוא לא בגד בך.. את סתם מוותרת על הכל." היא הנמיכה את קולה מעט,

"וגם מפרה את ההסכם," נאנחתי. "כן," היא גלגלה עיניים, "גם ההסכם המזוין".

הבטתי בה, איך שהיא תמיד מצליחה לגרום להכל להראות כל כך קל, כל כך פשוט. אני יודעת שלאנטוניאטה היו חיים לא קלים, בלשון המעטה, אבל היא כל כך חזקה ואופטימית שכמעט אפשר לחשוב שהיא תמימה.

אלו לא הייתי מכירה את הבגדים השחורים שהיא לובשת תמיד, אלו לא הייתי יודעת על המבטים האדישים שלה, אלו לא הייתי רואה במו עיניי איך היא חותכת לגברים שגדולים פי ארבעה ממנה את הגרון, אלו לא הייתי שומעת סיפורים על הילדות הקשה שלה הייתי יכולה לחשוב שהיא בחורה שקר התחילה את חיה והיא הולכת לכבוש אותם.

"את יודעת מה?" שאלתי אותה ומבט שובב עלה על פני, "את כל כך צודקת" אמרתי לה והתרוממתי מהמיטה.

היא חייכה חיוך מעוות שמייד הזכיר לי את הגבר שגרם לליבי לכאוב כל השבוע הזה. אבל זהו. לא עוד.