forever with you [1]

פרק 7 - יין, מירוצים

נקודת מבט דלנה:

נראה שנישואין על הנייר או לא, החליטו שאני וברנרדו צריכים להכיר אחד את השנייה.

אפילו שזה ממש לא מוזר שבעל ואישה לא יכירו, נכון?

אני עומדת מפתח דלת הבית, מחכה שקומיזו ירד למטה. הוא מסיע אותי לדייט עם ברנרדו, או מה שזה לא אמור להיות.

"מוכנה?" הוא שואל כאשר הוא מגיח מאחורי.
"כן, נראה לי" אני נושפת. הוא בוחן את פני "את ממש יפה דלנה," הוא אומר בקול רך מעט "הכל יהיה בסדר, אל תלחצי".

קל לו לומר. הוא לא הולך לדייט עם אדם זר שעוד כמה חודשים יתחתן איתו.

למה רק אני נדפקת פה?!

אני עולה לג'יפ של קומיזו והוא מתיישב במושב הנהג. אני משעינה את ראשי על החלון ובוהה במקום שאני כל כך אוהבת, בנוף של קנטקי.

קומיזו מחנה את הרכב בכניסה ושולח לי מבט מעודד. אני מהנהנת לו ופותחת את דלת הרכב. בלי שאהיה מעוניינת בכך רגליי רועדות בתוך נעלי העקב הגבוהות שלי.

אני נכנסת למסעדה וקומיזו אחרי. מבטי סורק את החלל עד שעיניי נפגשות באלו של ברנרדו. קומיזו עוצר ואני מבינה שהוא מחכה שאני אתקדם.

"ברנרדו," אני אומרת בנימוס כאשר אני מגיעה מולו והוא נעמד "ערב טוב". "נהדר להפגש איתך שוב דלנה".

אנחנו נועצים אחד בשנייה מבטים ממושכים עד שקומיזו מכחכח בגרונו "אני אהיה בצד השני של המסעדה," הוא מודיע לי, נועץ מבט קר ומאיים בברנרדו, מסתובב ומתיישב כמה שולחנות הרחק ממנו.

ברנרדו מסמן לי להתיישב ואני מחייכת חיוך לחוץ אבל עושה כבקשתו.

"מה שלומך?" אני שואלת. "דלנה כשזה רק אני ואת את יכולה לעזוב את הנימוסים," הוא אומר בקול חד משמעי "אין צורך בזה"

מה?

"מה זאת אומרת?" אני שולחת בחיוך קטן. "זאת אומרת שאין צורך בברכות וליפה דברים. אני רוצה שנהיה פתוחים זה עם זו".

טוב.. זה טיפה מוזר. כל חיי למדו אותי להיות מנומסת ולעשות מה שאומרים לי, להיות פתוחה איתו... הולך להיות כל כך מוזר.

מלצרית בעלת שיער בלונד ארוך וטייץ שנראה צמוד במידה כואבת ניגשה לשולחן שלנו.

"מה תרצה להזמין, אדוני?" היא פנתה לברנרדו בחיוך פלרטטני והתעלמה ממני לחלוטין.

ברנרדו לא העיף מבט לכיוונה ואני לא יודעת למה אבל נמלאתי הקלה בעקבות כך.

"מה את רוצה להזמין, ג'ויה?" הוא הרים את מבטו אלי ו- רגע,

ג'ויה?

ברנרדו מחכה לתשובה שלי אבל הראש שלי כבר לא בשיחה שלנו. זה יותר מדי, מהר מדי.