forever with you [1]

פרק 27 - השיחה

נקודת מבט דלנה:

"אנחנו צריכות לצאת קצת הערב" אמרה ניאה לפתע.

ישבנו בסלון על הספות עם כוסות קפה וצפינו שבסדרה האהובה עלי. יותר נכון אני צפיתי לניאה גילגלה למסך עיניים.

הרגשתי טיפה לא טוב היום אז התכוונתי לסרב אבל מישהו כבר החליט לסבר בשמי, "לא אתן לא," ענה הקול של ברנרדו מהכניסה לסלון.

חייכתי למראהו, הוא כל היום במשרד או בפגישות וגם כשהוא באחוזה הוא מדבר בטלפון או נמצא במשרד שלו שכאן.

"את האמת שאנחנו דווקא כן," שיניתי את דעתי בין רגע והחלפתי את חיוכי הכנה וחיוך זדוני, "אנחנו יוצאות לבר"

ברנרדו התיישב צמוד אלי על הספה, מה שהיה לא שגרתי, ותפח על אפי עם אצבעו, "את באמת חושבת?" שאל בציניות. "אני לא חושבת, אדון אדול," קווצתי את אפי, "אני יודעת".

ניאה מהצד נחנקה מהשתייה שלה, ברנרדו הביט בי במבט משועשע ואני החזרתי לו את המבט הכי מתגרה שלי. "עוד נראה בקשר לזה".

הסטתי ממנו את מבטי והשענתי את ראשי לאחור על הספה, "אפשר לדעת למה אתה תמיד מתנגד לזה שנמצא מהאחוזה?" נאנחתי.

קולו נעשה קר פתאום, "יש לא מעט סכנות במועדונים, ג'ויה. במיוחד עכשיו, לפני החתונה וההסכם עם קנטקי שהולך לצאת לפועל. באחוזה או במקומות לא המוניים מדי הרבה יותר קל לשמור עלייך".

"אז תבוא איתנו גם," אמרתי לו לחזרתי להביט בו, "נו באמת ברנרדו, יהיה כייף!". הוא הרים אלי גבה ושם ידעתי שהערב הזה יעבור בריקודים.

השעה כבר שעות אחר הצהריים המאוחרות, עליתי לחדר שלי לנוח טיפה בתקווה שארגיש טוב יותר. קמתי בעשר והתחלתי להתארגן.

דפיקה נשמעה בחדר שלי, "אני לא לבושה!" עניתי ומייד הדלת נפתחה. עיניו של ברנרדו נפלו כשראה שאני כן לבושה. "מאכזב," הוא אמר. "אתה מטומטם לגמרי," גילגלתי אליו עיניים.

הוא נכנס לחדרי והתיישב על מטתי מאחורי שידת האיפור שלי, כך שיכלתי לראות אותו ממש מאחורי דרך המראה.

ברנרדו פתח את פיו להגיד משהו אבל אז הטלפון שלי צלצל. הבטתי בו דרך הנראה בעודי מורחת מסקרה ואז הסטתי את עיניי לראות מי לעזאזל מתקשר אלי כרגע.

שמו של פלב עלה על המסך ומייד החלקתי את השיחה בשביל לענות.

"דלנה?" נשמע קולו מתוך הטלפון שלי. "פלב!" קראתי בשמחה והנחתי את מכשירי האיפור בצד, "מה שלומך?" לקחתי את הטלפון התיישבתי ליד ברנרדו על המיטה.

"בסדר. אני בעיקר מעוניין לדעת מה שלומך, אחותי" קולו המודאג נשמע מעבר לקו. צחקקתי מעט "שלומי טוב, ברוכים יהיו האלים"

חיוך רחב עלה על פני, התגעגעתי לקדושה שהייתה בדיבור על אלים. בניו יורק כל אדם החשיב את הדבר הזה כאל 'דברי הבל'.

"כואב לי טיפה הראש בזמן האחרון, האוויר בניו יורק כל כך מזוהם, וגם כואבת לי הבטן יותר מבדרך כלל" פרקתי לאחי הגדול את מה שעובר עלי אבל לא את הכל. לא יכלתי לדבר איתו על ברנרדו כשברנרדו נמצא לידי.

שיט, ברנרדו! הוא שמע עכשיו שאני מרגישה לא טוב. אוי אלים בבקשה שלא יעשה מזה סיפור.

"תשתדלי לישון מוקדם ותהיי בשמש," אמר פלב בדאגה, "תעדכני אותי". נאנחתי, אין לי כוונה לספר לו שאני הולכת למועדון עוד מעט. הוא יתחרפן. משם אין לו שום דרך להגן עלי. "בסדר, פלב. אני אוהבת אותך" אמרתי בכנות.

"אני אתקשר מחר" אמר וניתק את השיחה. עצם כך שהוא לא אמר שהוא אוהב אותי גם הראה לי שהוא יודע שברנרדו נוכך למרות שהוא לא הוציא הגה מפיו.

"אתם קרובים" אמר ברנרדו לאחר כמה שניות של שקט. "כן," הסכמתי, "פלב הוא חלק ממני. בלב ובנשמה".

ברנרדו הינהן. "כדאי שתסיימי להתארגן". הבטתי בפניו, באמת כדאי .