forever with you [1]

פרק 50 - קפה שחור

נקודת מבט דלנה:

נשענתי על האי במטבח ועטפתי את השוקו שלי בשתי ידיי. ברנרדו נאלץ לצאת לעבודה אבל ביקש שלא אשתה שוקו היום.

אתמול בלילה הקאתי בפתאומיות והוא חושד שזה בגלל השוקו שידוע שעושה כאבי בטן.

מעולם לא היו לי כאבי בטן כאלה משום סיבה שהיא אז די חיפפתי על הבקשה שלו.

ניאה ירדה במדרגות במגפי העקב השחורים שלה והלוק הקבוע של מעיל העור. הבחורה הזאת אומנם הפחידה יותר מהשטן אבל היה לה לב יותר מאשר למלאך.

"בוקר." היא אמרה והכינה לעצמה מייד קפה שחור כמו שנהגה בכל בוקר. "מתי בדיוק תחננת לספר לי?" שאלתי את השאלה שעמדה על לשוני עוד מאתמול בלילה.

היא הסתובבה אלי עם הכוס בידה ונראתה נינוחה לחלוטין, "בגלל שאלו נישואי נוחות, בדיוק כמו הנישואים שיש לך. אל תופתעי שלא קפצתי מאושר בגללם." היא ערבבה את הקפה ולגמה ממנו.

"ברנרדו אמר שהתעקשת." אמרתי בכל זאת. לא רציתי לבוא אליה בטענות, פשוט לא הבנתי למה היא הסתירה משהו כזה.

זה היה משפיל לשמוע את זה מברנרדו כשאני וניאה די קרובות אבל אם לא דברנו על זה קודם אין סיבה שלא נדבר על זה עכשיו.

היא התיישבה על כיסא הבר והביטה בי, החיוך המעוות שלה עלה על שפתיה, "הוא סיפר לך מה הסיבה לנישואין האלה?"

הנדתי בראשי לשלילה.

היא גיחכה, "הכוח שמשפחת רוגינו יכולה לתת לנו זה בדיוק מה שדרוש להפלת אבי. אני אתן הכל כדי שהוא ימות." היא סיננה את המשפט האחרון והביטה היישר לעיני.

"מאיזה מאפיה הם?" שאלתי. מעולם לא שמעתי עליהם. היא לגמה שוב מהכוס שלה, "הם לא קשורים למאפיה, הם עושים עסקים עם כל המאפיות הגדולות."

אז בעצם משפחת רוגינו מסובבת את כולם על האצבע הקטנה שלה.

"קוראים לו ארמני. נפגשתי איתו פעם אחת, בפעם שבה הוא הגיע לסגור מסמכים אחרונים עם ברנרדו לפני שבוע."

נאנחתי, הכרתי את התחושה הזאת ממש טוב. נותנים לך את שמו של אדם שאת אמורה להתחתן איתו ואת אמורה פשוט להשלים עם זה.

התיישבתי על הכיסא לצידה והחזקתי בידי את ידה, "אני מניחה שזה לא בדיוק זיווג משמיים." גיכחתי והיא צחקה איתי.

"הבחור הזה אולי טוב בכיוון אקדחים אבל הגוף שלו נראה כאילו הוא יעוף ברוח בהשוואה לגברים במאפיה. הוא טיפוס יהיר ושחצן שאוהב לדבר על הפרסים והחלומות שלו."

עקמתי את אפי בסלידה. זה מה שהם מביאים לבחורה כמו אנטוניאטה?

"כשאת מדמיינת את הגבר שאת רוצה להיות איתו," התחלתי לשאול אותה, "איך הוא נראה?"

היא שאפה אוויר וחייכה אלי, "בכל חיי דמיינתי את בעלי רק פעם אחת, בפעם שאבא הגיע לסיפר לי שהוא מחתן אותי עם קשיש במאפיה עויינת למען הסכם שלום. ברנרדו הציל אותי, כמו תמיד כשהייתי זקוקה לו, אבל אחרי זה הבטחתי שלא אתן לאף גבר לשלוט בי."

חייכתי אליה והצמדתי את מצחי לכתפה בחיבה, היא הניחה עלי את ראשה. "דרך אגב, מה שלום זוג היונים שגרים בבית הזה?"

צחקוק נפלט מפי, "הכל בסדר איתם". הסכמתי. "כל בדיבורים האלה של קמילה, זה נכון? גיסתי החמודה סוף סוף נתנה את בתוליה?" היא הרימה גבה בחיוך.

הרגשתי את הסומק מתפס מעורפי לעוטף את צווארי ולחיי, "כאילו שאת ממש חסודה." האשמתי אותה בחזרה.

ניאה צחקה, "כן, בטח. אם ברנרדו היה יודע כמה מהמפקדים שלו זיינתי, הם כבר מזמן היו כרותי איברים."

הצחוק של אנטוניאטה היה יפה, שמחתי לצחוק יחד איתה. נראה שהכל הסתדר לטובה

__________

מתחילים את הספירה לאחור?