forever with you [1]

פרק 32 - ערמומיות

נקודת מבט דלנה:

הרעיון לקחת את הג'יפ הכי פחות שימושי של ברנרדו היה רעיון שלי אבל הרעיון לעצור לקנות סושי היה של ניאה לחלוטין.

מעולם לא שמחתי כל כך בגלל רעיון שעלה למישהו לראש, זה בהחלט הרעיון הכי טוב ביקום.

הייתי רעבה ואכלתי את הסושי בעונג. הסטורי שלי באינסטגרם התפוצץ לגמרי. החדשות דברו עלי ועל ניאה במשך שעות! "הנסיכה מקנטקי בזמן איכות עם גיסתה לעתיד".

כותרת יפיפיה בעיניי, אני מניחה שבעיניי ברנרדו טיפה פחות.

"ואז קמילה אמרה שהוא יכול להיות שידוך טוב בשבילי," צחקתי, "למרות שהוא באמת היה חתיך". בעשר שעות שעברו מאז שברחנו מהאחוזה ניאה ואני שיתפנו אחת את השנייה בכל כך הרבה מהחיים שלנו.

היא ספרה לי על הדברים הקטנים שהיא אהבה לעשות כשהייתה קטנה ועל אמא שלה. על החלקים עם אבא שלה והאחים שלה היא לא דברה בכלל.

אני ספרתי לה על החברות שלי ועל הלימודים שנטשתי אי שם בקנטקי. גילינו גם שיש לנו את אותו הטעם במוזיקה וששתינו אוהבות את הצבע סגול כהה.

אנטוניאטה לא הייתה משוחררת יותר מדי והאמת שרוב הזמן היא סגורה ושקטה אבל בכמה שעות האלה גיליתי שהיא גם ערמומית, זורמת, מצחיקה, נאמנה ולא פראיירית בכלל.

"תראי," היא אמרה והוציאה אותי ממחשבותי, "הם יצאו לחפש אותנו." מצלמות האבטחה שניאה הפילה לפני כשעה חזרו לעבוד ועכשיו כל סנטימטר שם היה מלא ברכבים של המאפיה.

"דריו באמת חושב שאני טיפשה כל כך," היא צחקה, "הוא זה שלימד אותי לפרוץ למערכת האבטחה של האחוזה של אבא עוד כשהייתי בת עשר".

לפני כשעה ניאה הראתה לי איך היא מפילה מצלמה אחר מצלמה בקצה ניו יורק בידיעה שכאשר דריו יראה את זה הוא יאמין שזה המקום בוא אנחנו נמצאות. טיפשים.

"מעניין כמה זמן יקח להם עד שהם ימצאו אותנו," אמרתי לה, "זה יקרה בקרוב, זה עדיין דריו, שום דבר לא נעלם בעיניו. אבל יש לנו זמן עד אז". היא התניעה את הרכב והתחילה לסוע.

התחנה הבאה שלנו היא הקניון, לא רחוק מאיפה שאנחנו עכשיו. הוצאנו כסף מרוב כדי שברנרדו לא יראה באיזה חנויות הכרטיס שלו עבר.

"אז," הפרתי את השתיקה, "לך יש איזה גבר שאת חושבת עליו?"

ניאה התחילה לצחוק כמו משוגעת, "אני? גברים? לא תודה". צחקקתי גם, "נו באמת, את כל כך יפה ויש במאפיה גברים חתיכים אחד אחד. בטוח מישהו שאת מכירה מוצא חן בעינייך".

היא חשבה כמה דקות, "לא." סיכמה, "אף אחד מהבבונים לא שווה אותי."

שיר שלא הכרתי התנגן ברדיו, הוא היה יפה אז הגבהתי את הווליום והתחלתי לחרטט מילים. ניאה צחקה ופתחה את החלונות. חרטטנו ביחד מילים לשירים שלא הכרנו.

"אוקיי," ניאה החנתה את הרכב, "מרוששים את ברנרדו, מעלים תמונה וטסים מפה על טיל" היא אמרה בקול ענייני.

הרכבתי את משקפי השמש שלי, "זאת התוכנית" הסכמתי.

יצאנו מהג'יפ ונכנסנו לקניון. החנות הראשונה שראיתי הייתה של איפור אז פשוט אחזתי בידה של ניאה וגררתי אותה לשם.

עבר הרבה זמן מאז שעשיתי קניות כאהבת נפשי. לרוב אמא באה איתי ותאמינו או לא, לעשות קניות עם מלכת סטייל כמוהה זה לא כזה קל.

היא תמיד מעבירה ביקורת על כל מה שבחרתי ללבוש ואף פעם אסור לקנות משהו שלא משתלב עם משהו אחר.

אמא תמיד פגרנה לי, ברור. היא האמא הכי מדהימה בעולם אבל אף פעם לא פשוט קניתי מה שרציתי בלי לעשות הכל רשמי כל כך..

"אבל את גם ככה לא אוהבת להתאפר," צחקה ניאה אחרי שלקחתי עוד טבלאת צלליות, "כן, אבל תמיד טוב שיש משהו כזה במגירה" קרצתי לה והיא נחנקה מצחוק.

אחרי השופינג הזה ברנרדו יצטרך לעשות עסקים עם האלים להחזיר את הכסף.

אחרי החנות ההיא הלכנו לחנות שתפסה את עיניי, "חושבת על מה שאני חושבת?" הבטתי אליה. אנטוניאטה הסתכלה עלי ופרסה את חיוכה המעוות.