forever with you [1]

פרק 17 - עלי כותרת

נקודת מבט ברנרדו:

אני לוקח על עצמי את האשמה בטעות. זאת הייתה הטעות המוחלטת שלי.

ממש כמו כל טעות מוחלטת, תמיד קל יותר להפיל אותה על אדם אחר.

"זאת אשמתך, דריו!" נבחתי עליו. הוא ירה לעברי מבט, "כן, זאת אשמתך ואני מצפה ממך לטפל בזה!".

כל הבית היה מלא בובות פרווה ורודות ולבנות יחד עם עלי כותרת לבנים פזורים בכל חור באחוזה. "מה פאקינג הולך כאן?!" שאגתי כשנכנסתי לסלון.

אנטוניאטה ישבה על הספה עם ג'ויה מוקפות בובות וצופות בסרט כלשהו ב.. בבגדי ים.

פאק זה לא טוב עכשיו. "מה קרה פה לעזאזל?" נהמתי על אנטוניאטה, "מה פאקינג עשית?!" שאגתי.

ניאה חייכה במתיקות, "אתה יודע שכשאנשים בודדים הם מחבקים בובות, רנרו?".

"תקשיבי לי טוב, ילדה," נשמתי עמוק וניסיון לשמור על איפוק. "אז החיות פרווה האלה בטח ממש בודדות, הרי הן ישנות כל לילה עם בובה כמוך" אמר אדולפו שנכנס לסלון גם הוא.

נדרכתי במקומי. אני רגיל לכך שאדולפו וניאה רבים כל הזמן. אני גם יודע שאדולפו מחזיר לה כי אחרת היא מתחרפנת יותר מאשר הוא מחרפן אותה. אך אני לא רגיל לרעיון שהוא קרוב לג'ויה הקטנה.

"בודדות אבל לא יותר ממך, פולפו. אל תדאג, אנחנו לא שופטים אותך על שאתה ישן בלילה עם בובות ורודות. זה ממש טבעי" היא החייכה אליו במתיקות שטנית.

ג'ויה שלי ישבה לידה והעיפה בה מבט בוחן. נאנחתי בחוזקה, "מה מזמינים?" שאלתי בכלליות.

"פיצה" ענתה אנטוניאטה מהספה, "את אוהבת פיצה, כן?" שמעתי אותה שואלת את ג'ויה. "בטח" ענתה בקולה המלאכי.

העברתי יד על אי המטבח כדי להעיף את עלי הכותרת הדבילים שהיו בכל פאקינג פינה. כמה זמן זה פאקינג לקח להן?

מבטי נדד עד שנתקע בגופה של ג'ויה. היא פאקינג אלוהית. לגופה נלבש ביקיני קצר שאני בטוח שהגיע מניאה. אני דאגתי אישית שהבגדים החשופים שהיא ארזה לפה יושמדו.

עורה לבן וצח. פאקינג זוהר. גופה יפיפיה ומשכר.

היא פאקינג אלוהית. פאקינג שלי!

"בוס." אמר אדולפו ונעמד בעליה לאיזור המשרד באחוזה. הנהנתי אליו, סמנתי לדריו בראש לבוא אחרי ועליתי לכיון המשרד שלי.

מהקומה ההיא שהשקיפה על הסלון המרכזי ראיתי את מבטה המודאג של ג'ויה עוקב אחרי צעדי. אותה ואת ניאה מספרת לה בהתלהבות משהו שלא הגיע אל אוזניי.

פתחתי את הטלפון, נכנסתי לצאט איתה והקלדתי במהירות,

אל: ג'ויה הקטנה: את יפיפיה. אני פאקינג מכריח את עצמי שלא לגעת בך

ראיתי את ראשה החמוד מביט במסך בתגובה לצילצול ההודעה. לאחר כמה שניות היא הרימה אלי את ראשה בהיסוס כאשר כל פניה בוהקות מסומק.

פאקינג סקסית.

"בוס," אמר אדולפו כשדריו סגר את הדלת אחרי כניסתנו, "בדקתי את השיחות של הליידי, כמו שביקשת. מצאתי שם משהו שבהחלט יעניין אותך. העתקתי והורדתי כבר הכל למחשב הזה" אמר והוציא מהתיק שהחזיק מחשב נייד.

פתחתי וסובבתי אותו אלי. על המחשב העתק מדוייק של כל השיחות, "עבודה טובה, אדולפו".

רפרפתי על ההודעות, אך הודעה אחת משכה אותי. ציפיתי שהוא ינסה מהלך מלוכלך כזה, אך לא חשבתי שהוא יצליח להגיע לאיזור הזה.

'את תעזרי לי להגיע לילדים שלי'.