forever with you [1]

פרק 36 - קו הטלפון

נקודת מבט דלנה:

"מה שלום הנסיכה מקנטקי?" שאל קול שלא זיהיתי ממספר חסום שהתקשר אלי.

ישבתי על המיטה בחדרי כל הבוקר. אתמול בצהריים כאשר ברנרדו הצמיד לי את הצמיד המקולל ירדתי לאכול לשמתי לב שהצמיד רוטט בין כל דלת שאני עוברת.

בטח שולח מסרים לטלפון הדפוק של הקאפו הדפוק.

חזרתי לחדרי ומאז לא יצאתי ממנו. "הלו?" שאלתי. הקול בקו השני צחק, "כבר הספקת לשכוח אותי, ג'ויה?" הקול חיקה את הכינוי שברנרדו בדביק לי בזילזול.

שערות גופי סמרו. זיהיתי את הקול. "וינסנטה" לחשתי ובטני התהפכה בכאב.

כן, עבר זמן מאז הוא התקשר. חשבתי שהוא שיחרר אחרי שסיננתי אותו. הוא הוכיח שהוא מודע לכל מה שקורה בחיי ובחיו של ברנרדו.

שמעתי מספיק על היצור הזה, ידעתי על הטראומות שהוא גרם לילדים שלו. סלדתי ממנו בכל נים בגופי. לא סתם ברנרדו הוא שטן, לא סתם דריו כזה קר, לא סתם אנטוניאטה משנה מצבי רוח כל דקה. הכל המפלצת גרם.

שמעתי את הצחוק המתגלגל שלו מהקו השני, גופי התחל לרעוד ללא שליטה. "יפה מאוד ילדה" הוא קרא.

"מה אתה רוצה?" המשפט נפלת מפי. "מה אני רוצה?" הוא צחק בקול מחליא, "אני רוצה הרבה דברים, אבל ספציפית ממך יש לי בקשה מיוחדת".

נלחמתי בדחף לנתק את הטלפון, לנתק ולזרוק אותו מעבר לחלון. ידעתי שהמפלצת יודעת מה קורה איתי, אני לא יודעת איך בשם האלים הוא מצליח לרגל מתחת לאף של דריו אבל זה קורה.

"תניח לי לנפשי" אמרתי בקול חלוש, הצחוק שלו לא איחר להגיע. "הו אני אניח לך לנפשך ולכל חייך, מייד אחרי שתעשי בשבילי משהו פיצפון".

לא רציתי לעזור לאיש הזה. למפלצת. מפלצות מקומן מתחת למיטה, לא מעבר לקו הטלפון.

"אני לא עוזרת לך בשום דבר." קבעתי בקול נחוש ורועד. "אני דווקא די בטוח שכן" הוא הנמיך את קולו והאיום נשמע בברור.

"את הרי לא רוצה להיות תקועה עם הבן שלי לכל חייך." הוא חזר לטון הקליל והמאולץ שלו. שפתי רעדו.

ברנרדו הוא אדם אלים, קשה, מסוגר אבל בתוך תוכו יש ילד שלא קיבל את האהבה שהוא היה צריך יותר מכל. ילד שרוצה לקבל יחס, שמגיע לו שמישהו יאהב אותו.

"אתה לא יודע שום דבר על הרצונות שלי" סיננתי באומץ שלא ידעתי שיש לי. וינסנטה צחק, "לא?" שאל בהתגרות. "אז תסבירי לי, למה ברחת ממנו במשך שעות? למה העלת תמונות שידעת שישגעו אותו?"

לא הייתה לי תשובה. ברור שלא. אני בעצמי לא ידעתי למה עשיתי את מעשה הטיפשות הזה.

"ככה חשבתי" יכולתי לשמוע את החיוך שלו.

"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי בקול רועד.