forever with you [1]

פרק 59 - מגן אמיץ

נקודת מבט ברנרדו:

הקפצתי את הרגל שלי מעלה ומטה בזמן שישבתי על הספסל במסדרון.

האחות ביקשה שאצא מהחדר כדי שהיא תוכל לבדוק את ג'ויה פעם נוספת, התנגדתי אבל דריו שיכנע אותי להניח לזה.

ג'ויה נבדקה כבר לפני שעתיים אך אמרו שאי אפשר לדעת בוודאות מה מצבה כי מסוכן להזיז אותה הרבה אז נתנו לה לנוח ועכשיו חזרו לעשות בדיקות נוספות.

בינתיים היא לא התעוררה וגם לא ניאה ששכבה על מיטת בית החולים בחדר הסמוך.

אחות יצאה מהחדר בו הייתה אחותי הקטנה ופנתה אלי ואל דריו שישב על המחשב שלו - לא עוצר לרגע.

נעמדתי וכך גם אחי לידי, "אתם האחים אדול? ברנרדו ודריו?" היא שאלה ואני הנהנתי לאישור.

היא הסתכלה שוב על הדוח שהחזיקה ופנתה אלינו אחרי כמה רגעים של נשימות. עד כמה מצבה גרוע?

"אני מניח שהגעת הנה לספר לנו על אחותנו." זרזתי אותה, "כן. תראו, המצב לא מזהיר, אבל אנחנו עוד מאמינים שיש תרוויח

"מה פאקינג המצב של אחותי?!" שאגתי עליה.

עיניה נמלאו פחד, בצדק. "טוב, יש לה סדק קטן בגולגולת, לא משהו בלתי הפיך אבל ככל הנראה המח שלה מדחיק את המקרה שהיא עברה ומסרב להעיר אותה."

"מה זאת אומרת?" נשמתי עמוק, מנסה להרגע.

"זאת אומרת שהגוף והמח עברו טראומה. המח שלה בטוח שאם הוא יכנס לפעולה היא תפגע, אז כדי להגן עליה המח שלה 'מכבה' את הגוף." היא הסבירה.

"היא בתרדמת?" פלטתי.

האחות הנהנה, "לא ידוע לכמה זמן, בדרך כלל הדברים האלה עוברים מהר ולפעמים זה יכול לקחת כמה שנים-"

"שנים??"

אחות יצאה מחדרה של ג'ויה, "אדון אדול?" היא קראה, "אשתך התעוררה ומבקשת לראות אותך."

תוך שניה כבר אחזתי בידה של גויה ליד מיטתה. על פניה סימני חבלה והאשמה כרסמה בי.

"אני מצטער." לחשתי אל אוזנה והמטרתי נשיקות על מצחה. היא חייכה אלי חלושות, "תראה." היא הרימה את ידה מלאת התחבושות.

תפרו לה את האצבעות חזרה למקום. בכל פעם שחשבתי על זה רציתי להתעלל בגופה של וינסנטה עד שלא ישאר עוד המה להתעלל.

"הם אמרו שבקרוב יוכלו להוריד לי את זה." כיאה לג'ויה שלי, היא התרכזה בטוב.

"ברנרדו?" היא מלמלה. חפנתי את הלחי שלה, היא הייתה מתוקה כל כך והספיק רק הקול הקטן הזה שלה כדי להרעיד את ליבי.

"כן, ג'ויה שלי?" שאלתי בשקט. היא המשיכה להסס, לא מביטה בעיניי כששואלת, "אבא שלך.." היא נשמה עמוק והמשיכה לבחון את היד שלי שליטפה את פניה,