forever with you [1]

פרק 57 - פשיטה מסתבכת

נקודת מבט ברנרדו:

"כאן צוות 3, השטח נקי. אין סימן לכבשה." האוזנייה צפצפה באוזני בזמן שתצפתתי אל תוך מבנה בשטח שבוא ג'ויה נמצאת.

כבשה הוא שם הקוד שלנו לגויה שלי.

"כאן צוות 5, השטח נקי. אין סימן לכבשה. ממשיכים למבנה 6" האוזנייה שלי צפצפה שוב.

דריו אותת לי באצבעותיו. זחלתי עד לכיוון התצפית שלו והסתכלתי. גבר חמוש הביט דרך קרש חופף אל הרחוב השומם.

היינו באמצע שום מקום בפינה מרוחקת של ניו יורק, בקושי ידעתי על קיומו של האיזור הזה.

אני מכיר כל רחוב ושכונה בניו יורק, אני השליט של ניו יורק. אני מבין למה וינסנטה המזדיין הזה הביא אותה לכאן,

כאן זה האיזור היחיד שהמאפיה לא בודקת לעיתים תכופות מכיון שהוא שומם כבר שנים.

"כאן צוות 1, יש סימן לתזוזה במבנה 4." דריו לחש לאוזניה.

תוך כמה רגעים כבר התקדמנו אל עבר הכניסה למחסן. הם אומנם ניסו להסתיר את הפתח למקום אבל השומרים שהוצבו שם הסגירו את דרך הכניסה.

הוא תמיד היה חובבן.

"צוות 3, אתם על הפתח, צוות 2, תקיפו את המבנה, צוות 1 ו-5, סקירה של המבנה." חלקתי את המשימות באוזניה.

אני הקאפו, הם מצפים ממני לפקודות. ועם זאת אני גם בעלה של היפיפיה שכלואה בין הידיים של חולה הנפש ההוא.

גופי כואב מרוב מתח ודאגה כלפיה. רצון להרוג את כל מי שאני רואה ואפילו את עורי שלי.

השומרים יורדים מהר מאוד כשצוות 3 מטשטשים אותם כדי שלא ישמיעו קול ואז מחסלים אותם.

אני רואה את תומאס ביניהם, משסף את גרונו של אחד החיילים ומשתיק את צרחותיו בעזרת זרועו.

ההבדל בין פנים המבנה לחוץ המבנה ניכר מאוד, ברור שזה אחת המחבואים שהם נמצאים בהם לרוב.

אולי כאן הסתתר אבי בתקופה של המהפכה.

צוות 5 התפזר במבנה אבל אני חיפשתי דיבורים. במקום בו יש צרחות - יש חלאות.

סימנתי לדריו שהיה שני פסיעות מאחורי - מגבה אותי מאחור - שאנחנו נכנסים לחדר שהיה בסוף המסדרון. הגיעו ממנו קולות דיבורים.

הדלקתי את משתיק הקול על הרובה שלי והוצאתי את הגז, נכנסנו לחדר.

לעיני נגלו שלושה חיילים שעבדו אצל אבי. זיהיתי אותם, איך אפשר שלא הרי אחד מהם היה אחראי לענות אותי בכל פעם שאכזבתי את וינסנטה כשהייתי צעיר ולא ידעתי איך להתנגד לו.

רפאלקו. הפלשבקים מהעבר תקפו את מוחי אבל נלחמתי בהם. זה לא הזמן ולא המקום לכך.

גם דריו זיהה אותו ואת הנחשים שנמצאים איתו, הוא פצע את שלושתם לפני שיספיקו להגיב והם איבדו את ההכרה.