נקודת מבט ברנרדו:
"הכבשה חזרה לדיר. אני חוזר, הכבשה חזרה לדיר" נשמע כולו של דריו מהאוזניה שלי. הרמתי את מבטי לכניסה לסלון המרכזי, "קבלתי" לחשתי.
"ברנרדו," אמרה ג'ויה שלי שנכנסה לסלון, "מה שלומך?"
'כבשה' הוא שם הקוד שהמצאנו לחפרפרת שגילינו לא מזמן באחוזה. החפרפרת של וינסנטה. לקרוא לה פשוט 'חפרפרת' זה מחשיד מדי הרי כולם יודעים מה משמעות חפרפרת כך שזה לא ישמור על הסודיות שאנחנו מעוניינים בה.
"נהנת עם ניאה?" שאלתי אותה בעודה מתיישבת על הספה מולי וחולצת את נעלי העקב שלה, "היה מתיש אבל כייף" ענתה בחיוך.
ג'ויה וניאה הלכו היום בבוקר לקניון וחיפושים אחר "שמלת החלומות של כל כלה" או משהו כזה.
"מתיש?" הרמתי גבה. יכלתי בקלות לדמיין איך ניאה סוחבת את ג'ויה מחנות לחנות, גורמת לה למדוד שמלה אחר שמלה. אך ג'ויה עצמה אוהבת קניות לא פחות.
לנגד עיניי הופיעה תמונה של ג'ויה קורנת בשמחה עם כל שמלה שהיא מודדת ואת ניאה מחייכת אליה חיוכים חסרי עניין.
העיקר שלכל אחת מהן יש עכשיו שותפה לקניות ואני לא צריך להגרר יותר לימים שלמים בבוטיקים.
"חבל כי אנחנו יוצאים עוד שעה" אמרתי ופתחתי את הטלפון להסתכל בתמונה שתומאס שלח. שלושה גברים שוכבים על הרצפה, מדממים. יופי, אולי עכשיו הם ילמדו.
לא עוד מהטריקים של המזויינים האלה.
"מה זאת אומרת?" מבטה הנחרד של ג'ויה נשלח אלי. "זאת אומרת שאת צריכה להיות מוכנה תוך שעה, ג'ויה היפה" הסברתי בנחת.
הרמתי אליה את עיני מהטלפון, היא בהתה בי. הרמתי את גבתי, "לא שאני לא נהנה מהבהיה שלך בי, ג'ויה, אבל בדרך כלל לוקח לך בסביבות השעתיים להתארגן אז אני ממליץ לך למהר".
"אבל-" התחילה לומר בקול לא מאמין אך קטעתי אותה והיא צעדה חסרת כוחות לחדרה.
"ממש ג'נטלמן" אמרה ניאה שנשענה על משקוף הכניסה. גיכחתי אליה ואז הרצנתי, "את יוצאת?" שאלתי למראה הבגדים שלה. ידעתי עם מה היא יצאה מהבית עם ג'ויה בבוקר. היא החליפה בגדים.
"כן." ענתה בטון קר. כל פעם שהטון הזה נשמע ממנה זה היה כמו אגרוף לפאקינג פרצוף. הטון הזה הזכיר לי כמה אני אח מזוין ומאכזב.
האיפור על פניה לא היה כבד אבל העפעפיים שלה צבועות שחור כרגיל.
"תנשום," אמרה למראה הדריכות שלי, "אני בסך הכל הולכת לפרוק טיפה מתח" חייכה חיוך מעוות זהה לשלי. בעיניה נשקפה התשוקה.
ניאה העמיסה את תיק האימונים שלה על כתפה ויצאה ללא אמירה נוספת מהסלון.
התרוממתי על רגלי ועליתי בצעדים מהירים את מדרגות האחוזה עד לחדרי שהיה מקביל לחדרה של ג'ויה. נכנסתי לחדר המקלחת בשביל לשטוף ממני כל ריח דם קלוש שיכל להשאר עלי.
מי הקרח נשפכו על גופי וקיררו את שרירי, ראשי הצתנן תחת המים וסוף סוף יכולתי לחשוב בהיגיון.
הכל הולך על פי התוכנית, אנחנו בדרך הנכונה.
רק לעזאזל עם הבחורה הזאת. היא כל כך לא מה שציפיתי._______________
נקודת מבט דלנה:החנקתי פיהוק שעלה לי והבטתי במראה בפעם האחרונה לפני היציאה מהחדר. אני עייפה כל כך, ברמה שהיא כמעט ולא הגיונית.
כל היום הייתי על עקבים גבוהים יחד עם ניאה, מתרוצצות ומחפשות שמלה לאירוע הכי מפורסם בניו יורק.
אין אחד שלא דיבר על החתונה הענקית של הקאפו ו"הנסיכה מקנטקי" - כך כינו אותי התקשורת ואחריהם גם כל אדם בצפון אמריקה.
השמלה בצבע האדום שלבשתי ישבה על גופי באופן מדוייק. ידעתי שברנרדו אוהב את הצבע הזה, על כך ביניתי את כל הלוק שלי.
נעלתי נעלי עקב אדומות עם עקב עבה וגבוהה ופתח באצבעות, כמו סנדל, שרק היום קניתי עם ניאה.
שרשרת עדינה עשויה זהב בצבע לבן נחה על צווארי והתאימה לעגילים הכסופים, הגדולים והעגולים על אוזני שהבליטו את העיניים האפורות שלי.
האיפור שלי היה עדין לחלוטין מלבד האודם האדום שסגר את מראה השטן שלי.
ירדתי המדרגות בזהירות שלא ליפול, רגלי כואבות מכל היום הזה ובטני כואבת מציפייה למה שברנרדו מתכנן לקחת אותי.
ברנרדו עמד לבוש בחולצה מכופתרת שחורה כתמיד וראשו שקוע בטלפון. הוא הסתובב למשמע קולות נקישות העקבים שלי, הוא מילמל משהו שלא שמעתי וסרק את גופי בעיניים רעבות. הסמקתי אך לא הסתגרתי.
בסך הכל אני ילדה טובה.
אני לא דברתי עם יותר מדי בחורים בחיי, מעולם לא יצרתי מגע עם גבר שאינו בן משפחה שלי, נהגתי להתלבש בצורה מכובדת בחוץ ואחדות הפעמים שזזתי מאבא או מאחד האחים שלי כשיצאתי מהבית.
התרגלתי למבטים של גברים עלי. גם של נשים, האמת. המראה החיצוני שלי משך לא מעט צומת לב וידעתי איך לנצל את זה לטובתי. אבל עדיין, אני ילדה של אבוש, אני ילדה טובה, ולמבט הזה של ברנרדו לא הייתי רגילה.
לא ככה, כל כך קרוב אלי ואין אף אחד שיהביר לו שאסור לו לגעת בי.
"את יפיפיה" אמר הקול עמוק שהעביר בגבי צמרמורות. "תודה רבה" העלתי חיוך על פני.
לא ידעתי לאן הולכים אבל כיוויתי שהתלבשתי בצורה נכונה. ברנרדו לא העיר על המראה שלי כך שאני מניחה שהתלבשתי טוב.
אני מניחה שהערב הזה רק התחיל לו.
YOU ARE READING
forever with you [1]
Romanceחוזק - חולשה, כעס - שלווה, איום - ענווה, ניצחון - תבוסה. כל כך שונים אך הגורל החליט שהם יחיו יחד לנצחים.