forever with you [1]

פרק 43 - קיפולים ולעג

נקודת מבט דלנה:

מעניין כמה בחורות מעבירות את יומן הראשון לאחר החתונה בסידור הבגדים של הבעלים שלהן במקום בירח דבש כמו זוג נורמלי. נוכל להקים מועדון.

שם האלים, כמה מכופתרות שחורות יש לגבר הזה?

מהיום אני עוברת לחדר של ברנרדו. של ברנרדו ושלי, ליתר דיוק. הדבר הראשון ששמתי לב אליו כשקמתי זה שבעלי לא נמצא לידי במיטה.

לאחר מכן החלטתי לא לבזבז זמן בבטלה ובמרמור אלא להתחיל להעביר את הדברים שלי. במרמור.

טוב, אל תשפטו אותי, פשוט לבעלי הטרי יש משהו דחוף יותר לעשות מאשר לחכות שאני אקום ולהגיד לי בוקר טוב.

הארון של ברנרדו הוא כמו זירת מלחמה. מאוד הגיוני יחסית למאפיונר. החולצות מקופלות בריפיון והמכנסיים חצי נופלים מהקולב.

"מה לעזאזל את עושה?" ניאה נכנסה לחדר הארונות במצח מקומט. "בדיוק כמו מה שזה נראה לך".

ניאה נשפה, "למה את פאקינג מסדרת?" היא צחקה ללא חיוך, "זה שברנרדו לא פה לא אומר שהכלה צריכה להעביר את היום כמו שיפחה!".

את האמת שבמאפיה זה לא כמו שיפחה אלא שיפחה באמת. אנחנו קיימות בשביל לבשל, לכבס, לספק ולקשט את הגבר שלנו בכל מקום שהוא מגיע אליו.

"את יודעת למה הוא יצא?" שאלתי בשקט תוך כדי הכנסת חולצה נוספת לארון בקיפול שהולם חולצה.

הרגשתי את מבטה של ניאה נעוץ בי, "כן," קולה היה קפוא, "ההסכם נכנס לתוקף והוא צריך להיות שם לוודא שהכל מתנהל כמו שצריך".

נו ברור.

"בנות", קולו של אדולפו נשמע בכניסה לחדר יחד עם דפיקה. "כן?" שאלתי והוא קיבל זאת בתור אישור להכנס.

"אתה יודע, פולפו. זה ששאלו אותך מה אתה רוצה לא אומר שנתנו לך אישור להכנס." ניאה שילבה את זרועותיה והביטה בו במרמור.

"מה את אומרת, ליידי." הוא לעג לה. ניאה גלגלה עיניים בתגובה. אדולפו הביט בי, "קבלתי הוראה מהקאפו להביא אתכן למשרדים."

הרמתי את גבותי בזמן שקפלתי את החולצה האחרונה, "המשרדים?"

"משרדי המאפיה. הוא רוצה את שתיכן במשרד שלו כמה שיותר מהר. קדימה.".

חה. "אז כשבעלי פוקד אני צריכה לבצע?" שאלתי בזלזול נוטף. אדולפו הביט בי לרגע ממושך, מתלבט אם כדאי לו להכנס לוויכוח כזה.

"עד כמה שזכור לי, בעלך הוא הקאפו של כל ניו יורק ושל המאפיה שצפויה להיות ממש בקרוב המאפיה החזקה ביותר בין המאפיות האיטלקיות בעולם. מכיון שאת שואלת אותי, אני ממליץ לך לצבע כל פקודה שלו."

הוא יצא מהחדר. נאנחתי עמוקות. "מי בדיוק נראה לך שאתה?!" ניאה צרחה על הדלת שהוא יצא ממנה. "קדימה ליידי! גם את צריכה לבוא!".

אנטוניאטה יצאה בעצבים מהחדר. הבטתי במראה וסדרתי את שיערי. החלטתי להחליף במהירות למכנסי ג'ינס שחורים וחולצה לבנה חסרת שרוולים.

ירדתי במהירות את המדרגות והבטתי בניאה, "בואי נלך לראות מה הקאפו שלנו רוצה." אמרתי בזלזול גלוי וצחקקנו.