forever with you [1]

פרק 15 - חדר אמבטיה

נקודת מבט דלנה:

הנסיעה לניו יורק הייתה ארוכה ושקטה.
הייתי עצבנית ולא העפתי מבט בברנרדו, דריו או אנטוניאטה מאז שיצאנו מהאולם.

לפני הנסיעה החלפתי את שמלת האירוסין היפה שלא הספקתי להנות ממנה לחולצה שחורה ומכנסיי ג'ינס לבנות פשוטות.

הלב שלי דהר כאשר זיכרון של הנהג שלנו מתגלה בתור נאמן לוינסנטה עלה בפעם השמינית לראשי.

יש לי תחושה שאני עוד אסבול הרבה מזכרונות הלילה.

ראשי נח על החלון ואני בוהה בנוף של קנטקי בורח ממני. "ג'ויה" קרא ברנרדו. הוא ישב במושב הנוסע בעוד אנטוניאטה יושבת לידי ודריו במושב הנהג.

התעלמתי ממנו. אין לי עניין אפילו להסתכל עליו.

"ג'ויה". הוא חזר וחיכה שאענה לו. חיכה לשווא. ברנרדו נשף "אני לא מבין למה את עושה מזה כזה סיפור, את ידעת שאת עוזבת את קנטקי אחרי המסיבה. זה לא שזאת הייתה הפתעה בשבילך!"

"עזוב אותה, ברנרדו!" צעקה עליו אנטוניאטה. "הבחורה עברה ניסיון התנקשות ביום מסיבת האירוסין שלה ועכשיו היא עוזבת את הבית ואת המשפחה שלה! התגובה שלה טבעית לחלוטין."

גם בלי להסתכל עליהם יכולתי לדמיין את המבטו המאופק של ברנרדו מהנהן אליה. "חוץ מזה," היא אמרה אחרי כמה דקות של שקט, "אני לא מאשימה אותה על שהיא לא שמחה לעבור לחיות איתך." היא צחקה.

ברנרדו נהם בעצבים והיא התגלגלה מצחוק לידי.

קול הצחוק של אנטוניאטה הרגיע אותי והפיג את המתח מגופי. לאט לאט הרגשתי את עיניי נעצמות. שקעתי בשינה עמוקה.

זה היה המגע המוצק שעטף על גופי שהעיר אותי. פקחתי את עיניי ומצאתי את עצמי בזרועותיו של ברנרדו.

מה לעזאזל?

"היי," נבהלתי "מה-" הוא קטע אותי כאשר הניח אותי על מיטה גדולה. לא ראיתי דבר, הכל היה חשוך. "עברת הרבה הלילה," לחש קולו של ברנרדו, לא ידעתי שהוא מסוגל ללחוש, "הגוף שלך צריך לנוח".

החדר היה נעים והמיטה הייתה רכה. ברנרדו השאיר אותי על איי קטן בתוך חושך אינסופי. הוא יצא מהחדר.

בפעם הבאה שקמתי זה היה כאשר אור התנגש בעיניי. פס האור בין הווילונות שמולי חדר לעיניי.

מה השעה? כמה זמן ישנתי פה?

עכשיו ראיתי את החדר בבירור. הוא כולו בצבע לבן. המיטה ששכבתי עליה הייתה באמצע החדר, מולי חלון ענק ווילונות כבדים. מאחורי המיטה דלת לחדר שהוא ככל הנראה חדר אמבטיה וליד הדלת ארונות בתוך הקיר.

החדר מצא חן בעיני. מעניין למי יש טעם כזה טוב לעצב אותו ככה. זה לא נראה כמו חדר טיפוסי, לא היו כאן דברים שמאפיינים את האדם שהחדר שייך לו.

התרוממתי מהמיטה, כל גופי רעד מכאב ותשישות.
"מה בשם האלים" מלמלתי. נכנסתי לחדר האמבטיה והבטתי בדמותי במראה. שיערי הבהיר כולו סבוך, מתחת לעיניי עגלי תשישות וידי פעמה בכאב.

יצאתי מחדר האמבטיה לכיוון הארון שהיה מלא בבגדים. עם טיפה מזל אמצא שם משהו במידה שלי. פתחתי את דלת הארון הצבע לבן נקי וכמעט נפלתי מרגליי.

בתוך הארון נחו הבגדים שלי.

אני חולמת?

"את ערה" שמעתי קול מחוספס על צווארי ומיד הסתובבתי בבהלה. ברנרדו עמד מולי, מבטו מרותק למראי.

"ברנרדו," אמרתי בבהלה, "מה בשם האלים החדר הזה?" שאלתי אותו. "את לא אוהבת את החדר שלך, ג'ויה?" הוא שאל בתמהון.

"ה.. חדר שלי?" שאלתי בבלבול. ברנרדו הניד בראשו וגיחך "בחייך ג'ויה ישנת רק יום, לא חודש". מה זה אמור להביע?!

"אני לא מבינה" אמרתי. "את באחוזה שלי, ג'ויה" הוא אמר בגיחוך, "היינו בדרכנו לניו יורק אחרי האירוסין הכושלים שלנו ואת נרדמת אז הרמתי אותך לחדר הזה ואת ישנת פה במשך יום שלם".

"יש לי פה חדר?" שאלתי, עדיין מבולבלת כולי. "אוי ג'ויה," אמר ברנרדו "אם את רוצה לישון בחדר שלי את רק צריכה להגיד, ממש לא צריך את כל הרמזים האלה"

"מה? לא!" הסמקתי וברנרדו התחיל לצחוק כמו משוגע. מטומטם.

"הנה," הוא פתח לרווחה את דלתות הארון, "כל הבגדים שלך פה. ניאה סדרה אותם בשבילך". שריריו היו הדבר הכי מושך שראיתי בחיי.

"תודה." אמרתי בקצרה, לקחתי מכנסיי טרנינג לבנות וגופייה ונכנסתי לחדר האמבטיה. "מה אתה עושה?" הבטתי דרך המראה בברנרדו שנכנס אחריי.

"כמו מה זה נראה לך?" שאל.

הוא נשען על הקיר מאחורי וצפה בי. שלבתי את ידיי על החזה ונעצתי בו את מבטי מבעד למראה. "צא." פקדתי. "אני לא חושב שאת במעמד לתת פקודות לקאפו שלך, ג'ויה" הוא אמר כגיחוך.

"אתה לא הקאפו שלי" סננתי.

ברנרדו הרים גבה. "אני אהיה חלק ממאפית ניו יורק רק אחרי שנתחתן", אמרתי "עד אז אני שייכת לקנטקי". ברנרדו הביט בי כאילו אמרתי את הדבר המצחיק ביותר ששמע מעודו. "בסדר גמור," אמר בקול שלוו, "אני ארוסך, ג'ויה," אמר כאילו אני לא מודעת למצב, "מותר לנו".

"לא ברנרדו!" הנחתי את ידי על השיש ומבטי הכועס נלחם עם דמותו במראה, "אסור לנו! וגם אם היה מותר, אני לא מעוניינת ואתה תכבד את זה!"

חיוכו הלגלגני של ברנרדו ירד ומבטו הפך אפל. הוא התקרב אלי, משך אותי מהידיים וריתק אותי לקיר. כעס נשקף מעיניו "ברנרדו?" גמגמתי בחשש.

"את הולכת להיות אשתי, ג'ויה," הוא לחש באוזני "ובנישואים האלו את תהיי מאושרת. אני לעולם לא ארכיח או אכפה עלייך דבר אבל את תהיי מעוניינת." קבע שוב, "זאת תהיה זוגיות הרבה מעבר לנישואים על הנייר".

במילים אלו הוא יצא מחדר האמבטיה כאילו לא קרה פה דבר. נשארתי עומדת ליד הקיר עוד כמה רגעים, לא מבינה מה קרה פה הרגע.

לאחר מכן משכתי את עצמי מהקיר והתחלתי להתארגן כמו שתכננתי לפני שברנרדו המציק התערב.

___
אשמח שתשמנו לייק אם אהבתם🤍