forever with you [1]

פרק 5 - כסף

נקודת מבט ברנרדו:

עם כל העסקים שאני עושה, מעולם לא ידעתי מהוא כסף עד שהסתכלי בעיניה.

הן היו עמוקות כל כך, שבריריות כל כך.. אני לא יודע להסביר את זה.

העיניים האלה, היה בהן משהו שמשך אותי.

אולי זה הפגיעות? פגיעות מועטה כל כך עד שהיא כמעט בלתי ניתנת להבחנה. ואולי זאת דווקא הדרך בה היא מסתכלת על כולם. במבט תמים כל כך.

אני רוצה לעשות עם זה משהו אבל אני עדיין לא יודע מה... להשמיד? או אולי לשמר אותו?

"בהחלט" אני עונה לגברת נסו, אלדבלה, ששאלה אם העיר מוצאת חן בעינינו.

לאדבלה היו עיניים כסופות זהות לאלו של בתה, כנראה ממנה דלנה ירשה אותן. היא הייתה אישה מלאת חן ויופי טבעי. היא בסביבות גיל 45 ועל פניה לא מופיע אף קמט שהוא.

בנה, פבּל, היורש של קנטקי, בדומה לאביו, פאולו, יש לו עיניים חומות בהירות ושיער בלונדיני.

ישבנו סביב שולחן עגול הנועד להעביר מסר שאינינו אויבים. מימיני ישב דריו, לידו ישב פאולו, לידו ישבה אלדבלה, לידה דלנה, מימינה פבל שישב משמאלי

"זה לא יחזיק להם, העסק שלהם יקרוס מהר מאוד" אומר פבל כאשר אנחנו מדברים על העסק החדש של מאפיית לוס אנג'לס.

הזונות האלה החליטו להרחיב את עסקי הסמים שלהם וזה פאקינג משפיע על מערך הכוחות, לפני חודש דריו אמר שהוא צופה את המהלך הזה והוציא את ניו יורק מכל השיט הזה. שילמנו על זה בגדול אבל עכשיו אני מבין למה אני יכול לסמוך על דריו בעיניים עצומות.

בזווית עיניי שמתי לב למבטה הממושך של דלנה עלי.

"סליחה שאני קוטע את השיחה אבל, דלנה? את מרגישה טוב?" שאלתי אותה בגבות מקומטות וכל מבטיהם של הסובבים הופנו אליה. "מה?" היא יצאה מהבהיה שלה שנראתה לאחרים כמו בהיה באוויר.

גיחכתי.

פאולו נאנח "ברנרדו שאל אותך איך את מרגישה" הסביר בשלווה מוזרה, איך יש לו כל כך הרבה סבלנות?

היא יישרה אלי מבט "אני מתנצלת, הראש שלי לא כל כך פה" היא אמרה בחיוך קטן וטון מתנצל.

הינהנתי אליה.

"תגיד לי, ברנרדו, המצב בניו יורק," פלב התחיל לומר ואני כל כך פאקינג ידעתי שזה יגיע "הוא לא ישקיף סכנה כלפי דלנה במקרה שהמסמך יחתם?"

זה היה ברור לי שהשאלה הזאת תגיע, הם כל כך פאקינג טיפשים, אבל זה ברור לי, הם מגוננים עליה. מצב בניו יורק לגמרי בשליטתי, כל אחד החושב אחרת מטומטם.

חייכתי את החיוך המעוות שלי.

"האמן לי שכשדלנה תהיה תחת ההגנה שלי תהיה לה את ההגנה הטובה ביותר שקיימת".

פלב רכן מעט לכיווני "ונסנטה רוצה נקמה ואתם יודעים טוב מאוד שכאשר היא תגיע היא תהיה גדולה, אכזרית וקרה. למה אתה כל כך בטוח שאתה תוכל להגן עליה? יותר מזה, למה אנחנו, אני, אמורים לבטוח בך שאתה תוכל להגן עליה?"

הפלב הזה עולה לי על העצבים. כמה פאקינג טיפש מישהו יכול להיות?

"אם לא הייתם מאמינים שיש לנו יכולת להגן עליה," דריו אומר לאט ובקור "למה שקלתם את ההצעה שלנו מלכתחילה?"

פלב המזדיין הזה בא לענות אך פאולו קוטע את השיחה "מספיק!". הוא באמת צריך לשים לב לבן שלו יותר, בקצב הזה הוא יצבור אויבים בכל פאקינג חור.

ישרתי את מבטי אל כיוונה של דלנה ומבטינו נפגשו, היא הביטה בי במבט שלא הצלחתי להבין. הרמתי לה גבות בשאלה, היא פתחה את פיה מעט וסגרה אותו ולאחר מכן נשכה את שפתה התחתונה.

אני לא יודע מה יש באישה הזאת אבל היא מטריפה אותי.
_______________

"תחתום כאן, פה למעלה, מתחת לשורה הזאת" מנחה אותי עורך הדין "ופה בסוף העמוד".

ישבנו במשרדו של פאולו. אני ודריו מצד אחד של השולחן ולצידנו עורך הדין שלנו, פאולו, מריוס, פלב ודלנה מצידו האחר של השולחן ואיתם עורך הדין שלהם.

ההסכם כלל בתוכו לא מעט סעיפים. רפרפתי עליהם בפעם האחרונה לפני החתימה 'ניו יורק תאפשר מעבר של קנטקי באופן רציף', 'קנטקי תאפשר מעבר של ניו יורק באופן רציף', 'למימוש הסכם זה יצטרכו ברנרדו אדול ודלנה נסו להנשא זה לזו', 'מוטל איסור מוחלט לאישה להתערב בכל עניין שהוא במאפיה,' 'על בני הזוג להביא ילד או להיות בתהליך לידה בתוך לא יותר משנה לאחר נישואיהם', 'הבעל לא יכפה את עצמו על אישתו בשום שלב שהוא בנישואים', 'אם יהיה חשד של פגיעה מכוונת בין בני הזוג אחד בשנייה הצד הנפגע יהיה ראשי לבטל את ההסכם',

וכך זה נמשך, חתמתי על הכל ועל כך שאני מבין את ההסכם לחלוטין. אחרי העבירו לדלנה את ההסכם, היא בהתה בו ושמעתי את נשימותיה הכבדות עד אלי, מצידו האחר של השולחן. היא חתמה איפה שעורך הדין הראה לה ונראה שהחתימה על כך כאבה לה.

קמנו כולנו, לחצתי את ידיי לפאולו ולאחר מכן לקונסיליירי שלו, מריוס. דריו לחץ את ידו עם זו של מריוס ולאחר מכן עם זו של פאולו. "מי יתן והאלים יעניקו לנו הצלחה עם ההסכם הזה" אמר פאולו.

שכחתי כמה מכבדים בקנטקי אלים.

ישרתי את מבטי היישר אל דלנה, "אמן" היא אמרה בקול רך.

התקרבתי אליה והוצאתי מכיסי קופסא קטנה מרובעת. היא הגישה את ידה ואני החזקתי אותה מעל שלי בזמן שענדתי לה אותה.

היא הסתכלה על הטבעת והרימה את עיניה לשלי, הנמכתי מעט את ראשי כדי להסתכל לתוך עיניה, עבר בהן משהו. פחד? איימה? היסוס?

אני לא יודע וזה פאקינג משגע אותי.

____