forever with you [1]

פרק 22 - חפרפרת

נקודת מבט ברנרדו:

"הוא לוחץ עליה" אמר דריו בעודו בוהה במסך המחובר להודעות מהטלפון שלה.

אדולפו חיבר את המחשב לטלפון בזמן שדעתה הוסחה. כל יום בבוקר וינסנטה שלח לה בקשת עדכון והיא שלחה עבורו עדכונים של מקום המצאות כל אחד מאיתנו והסברים על מבנה האחוזה.

אם לא הייתי רואה במו עיניי את הודעות האיום שהוא שלח יחד עם דרישותיו הייתי מרגיש נבגד הרבה יותר ממה שאני מרגיש כרגע.

לא שזאת לא כאפה לפנים אבל היא לא באמת יכולה לעשות משהו מנגד.

היא נשברה כאשר וינסנטה איים לפגוע בבעלה לעתיד. אני עדיין לא יודע מה אני מרגיש לכך.

"טוב," אמר אדולפו, " אני מניח שמעכשיו נצטרך להיות זהירים במה שאנחנו מוציאים מהפה לידה".

נהנתי. למרות שזה היה פאקינג קשה.

נתתי מבט אחרון בהודעות מהבוקר וסגרתי את המחשב. שרירי כאבו מרוב מתח. מתח ועצבים.

וינסנטה חושב שהוא יכול לארגן לעצמו חפרפרת. הוא חושב שהוא יכול להשיג מיידע פנימי מתוך לב המאפיה שלי. הוא ישלם על טיפשותו. הוא ישלם על כך בחייו. על כך ועל עוד סיבות רבות מספור.

יצאתי למרפסת שבמשרד העבודה הראשי שלי. הוצאתי מכיסי קופסה חדשה של סיגריות והנחתי אחת מהן בין שפתי, שואף לראותיי את הרעלים שהיו נחוצים בכדי להרגיע את העצבים המשתוללים בתוכי.

פתחתי את הטלפון: הודעה נכנסת מ: אנטוניאטה אדול.

אנטוניאטה: אני נשארת לישון אצל חברה הלילה. אל תדאגו לי.

טוב, זה משאיר לי בעיה אחת פחות להלילה.

אני: עדכני גם את אדולפו ולא להשתכר.
אנטוניאטה: איכ, מה היצור הזה קשור.
אני: את יודעת טוב מאוד מה ה'יצור' הזה קשור.

היא שלחה לי אימוגי מגלגל עיניים אך ידעתי שהיא תעשה לפקודתי. שאפתי מהעשן הרעיל בפעם האחרונה, דרכתי על הסיגריה ונכנסתי חזרה למשרד.

הסתכלתי על אדולפו, "אתה משוחרר להלילה, אדולפו." הוא הינהן לאות כבוד, קם ויצא מהחדר בצעדים גדולים ופעילים.

חיבבתי את אדולפו, הוא היה ענייני. לא מתעקב על קטנות, לא עושה טעויות, מדבר לעניין ודבר לא חומק מעיניו.

הוא היה החומר ממנו עשויים גברי מאפיה. חומר שחור וכבד.

פניתי להביט בדריו שישב על הכיסא ונעץ בי את המבט הכי קשה שלו, "בתוכנית מתעקבת יותר מדי" אמר.

זה היה נכון בקטע פאקינג מעצבן. העיקוב הזה התחיל להציק לי. לפני מספר שבועות היינו בעיצומו של תכנון הפשיטה על האחוזה של וינסנטה אבל אחרי חתימת ההסכם והמעבר של ג'ויה שלי הכל נדחה. אני חושש שנאלץ לדחות את העיניין עוד אחרי החתונה.

"אתה יודע," חיוך התחיל להתפשט על שפתיי, "יכול להיות שהתוכנית שלנו תלך טוב מהמתוכנן".

דריו הרים את גבותי בשאלה.

החיוך המעוות שלי השתלט על פרצופי, "וינסנטה אותי חושב שיש לו חפרפרת אצלנו אבל לנו יש שחקנית אצלו".