איקו

פרק 26

" . The cooler he is , the hotter she gets "

פרק 26:

~ ' עוגת התנצלות. ' ~

* * * * * * * * * *

שלום D:
מקווה שנהנתם מהדמויות עבדתי עליהן מאוד קשה. XD
דווקא הפתיע אותי שבקושי נאמר משהו על יוקאי  אבל בסדר אני מציירת אותו די הרבה XD
בכל מקרה הינה הפרק החדש,
שוב! תודה על הדירוגים, התגובות, הכל! אני מאוד מאוד מעריכה אתזה ולא אפסיק להגיד לכם את זה!
תהנו מהפרק ושיהיה לכם שבוע מצויין ^^

* * * * * * * * * * 

" נוריקו, חשבתי אולי תוכלי לעזור לי להכין עוגה." אומרת איקו לפתע, כשהן מתקדמות לכיוון שער בית הספר בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

" עוגה?" שואלת נוריקו, ואז קופצת לראשה המחשבה שאיקו לא זוכרת דבר ממה שקרה לפני יומיים, וגורמת לה לעקם את פיה באי נעימות.

" אני רוצה להכין עוגה לאבא שלי וליוקי. אני רוצה לעשות בשבילם משהו.. אחרי הכל, הם עושים המון בשבילי. אבל לא אוכל לעשות את זה בבית." אומרת איקו.

נוריקו מסובבת את מבטה אל איקו ומביטה בה בחיוך.

' לא הרבה חושבים לעשות דברים כאלה ביום יום למשפחה שלהם.. זה באמת מראה כמה את שונה. ' נוריקו חושבת בזמן שהיא מביטה על איקו, שמביטה אל עבר נקודה לא ברורה באוויר במבט רציני.

" בוודאי שאעזור."

~

" הו.. חשבתי על זה איקו.." אומרת נוריקו בזמן שהיא ואיקו מביטות על העוגה שנמצאת בתנור, כמעט מוכנה.

" מממ .. ?" איקו מרימה את ראשה.

" למה שלא תכיני עוגה אחת גם לאקיטו?"

" מ-מ-מה ?! אני לא רוצה להכין לו עוגה !!! " גבותייה של איקו מתכווצות והיא מסמיקה.

" אבל את לא מחבבת אותו ?" ופניה של נוריקו משתנו למבט שואל.

" אאאאאאאאאאההההההעעע ?! לא !!! מה ?! לא !!! " איקו נרתעת אחורנית ומנופפת עם ידייה בביטול.

נוריקו מגחכת.

" זה הזמן להוציא אותה, היא נראית מעולה." אומרת נוריקו בטון הרגוע והרגיל שלה.

איקו מביטה על העוגה ומחייכת חיוך טהור.

נוריקו מביטה עליה שניות אחדות,

" אולי תכיני גם פאי פירות? " אומרת נוריקו.

" הא ? פאי פירות ? " הריכוז של איקו מתערער והיא מסובבת את מבטה אל נוריקו בהרמת גבה.

" אקיטו אוהב פאי פירות." נוריקו אומרת בזמן שהיא פותחת את דלת הכיתה.

" ממ.. ממה?!" פניה של איקו משתנות למובכות וכעוסות בו זמנית.

" ל-ל-ל-לאן את הולכת?!" היא מוסיפה לשאול,

" להביא מצרכים לפאי הפירות כמובן!" משיבה נוריקו בחיוך, וסוגרת אחריה את הדלת.

" האאא ?! " איקו נשארת להביט בדלת כמה רגעים, המומה ומובכת.

ואז היא נאנחת.

" אני תוהה אם אני יכולה לעשות זאת לבד..."

איקו מסובבת את מבטה, ומחפשת את הקערה.

" הא?" היא מתחילה לחוש עקצוצי עצבים.

" אני בטוחה שהיא הייתה כאן. אני לא משוגעת." היא אומרת, ואז מרימה את מבטה ועינייה נפערות.

אותו נער, יוקאי, יושב על אדן החלון של החדר ומחייך אליה חיוך ערמומי, נשען על הברך שלו.

הקערה נמצאת לידו, ולפתע הוא מעביר את האצבע שלו על הקצפת של הקערה וטועם מאצבעו.

אישוניה של איקו לא זזות ממקומן, היא ממוקדמת מידי על עיניו העייפות של יוקאי.

" הו. זה באמת טעים." הוא אומר ומבט המום על פניו.

" אתה! המוזר הסוטה והמטריד!" איקו צועקת לפתע ומצביעה עליו.

" מטריד.. " יוקאי חוזר על דבריה במלמול עצבני, ואז יורד מאדן החלון.

" הייייייי אל תתקרב אליי !!!" היא צועקת.

" אני לא צריך אותך אני רוצה את זה." הוא אומר ולפתע איקו מבחינה בתליון שלה יוצא מהכיס שלה, ומתקדם אל עבר יוקאי שתופס בו.

" מושלם. בדיוק מה שבאתי בשבילו." הוא אומר.

" היי ! זה שלי! תחזיר את זה ! " היא רצה אליו וצועקת.

היא נתקלת בו, ידה על ידו שמחזיקה בתיליון, שעונה אחורה ומנסה להתחמק מתפיסתה של איקו.

איקו צמודה ליוקאי והוא מריפלקס מחזיק בידו השניה במותנה,

הם מביטים אחד על השניה המומים לכמה שניות,

לפתע יוקאי מניח בעדינות את ידו על גבה של איקו, ומקרב אותה אליו.

איקו לא מתרכזת כלל בכך, אלא עדיין מהופנטת ממבטו ההמום של יוקאי, ויוקאי בעצמו מהופנט ממבטה ההמום שלה.

ככל שאיקו מתעמקת בעיניו הסומק שעל לחייה גובר יותר ויותר.

" זה מספיק!" היא שומעת קול מוכר לפתע.

" תתרחק ממנה בזה הרגע!" אומרת נוריקו, יוקאי מגחך ואז עוצם את עיניו, נראה כבייאוש.

איקו מתעשתת, ואז בורחת מבולבלת ומובכת במהירות אל נוריקו.

" איקו. את בסדר?" נוריקו שואלת כשאיקו מגיעה אליה.

" אה? כן!" איקו אומרת ומניחה את ידייה על לחייה הבוערות, מנותקת מהמצב.

" האאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא !!! " לפתע איקו שומעת את קולה של נוריקו ומרימה את ראשה.

" אני אחתוך אותך לחתיכות קטנוותתת !!! " היא צורחת ומחזיקה בידה חרב מקרח.

היא רצה לעבר יוקאי כשמבטה כעוס ומנסה לחתוך אותו עם החרב.

" האאאאאאא ?! נוריקו ?!" איקו צועקת מהצד המומה.

יוקאי מתחמק ממנה במהירות , וידו פוגעת בעוגה, שעפה על הרצפה.

עינייה של איקו נפערות, ואז היא מתקדמת אל העוגה באיטיות.

יוקאי ונוריקו מביטים עליה מתקדמת אל העוגה, ואז מתכופפת ומתיישבת על ברכיה.

" ה.. העוגה שלי.." אומרת איקו ומביטה עליה כשגבותיה מתכווצות בייאוש.

"איקו נוכל להכין אחד חדש.." אומרת נוריקו ומתקדמת אליה במהירות, מתיישבת לידה ומניחה את ידה על הגב הכפוף של איקו.

יוקאי יוצא מכיתת הבישול ומתקדם שני צעדים, ואז נעצר.

" לא.. זה בסדר.. זה כנראה לא הצד החזק שלי.. להכין עוגות.. גם את זאת לקח לי כמעט כל אחר הצהריים. וזאת עוגה קלה.." אומרת איקו בייאוש,

היא ממצמצת במהירות בעינייה כדי לא להתחיל לדמוע.

" לא נכון ! איקו יש לי את כל הזמן בעולם כדי להכין אחת חדשה איתך!" אומרת נוריקו.

" זה.. לא משנה.. אותה עוגה כבר לא תהייה העוגה שהכנתי בהתחלה.." אומרת איקו.

יוקאי מביט באיקו דרך דלת הכיתה הפתוחה, ואז נעלם.

~

" אההה .. כמה נחמד .." איקו אומרת לעצמה כשהיא נשענת על אדן החלון של החדר שלה ומביטה החוצה בערב הקריר.

היא מחזיקה בידה בקבוק מים קרירים ואז שותה אותו.

" ווווווווווווא. זה כל כך כיף לשתות מים קרים אחרי מקלחת חמהה!" היא אומרת ואז מתמתחת.

" זה לא בריא." היא שומעת קול ואז הבקבוק נופל מידה מטה לגינה.

" א-אתה. " היא אומרת בטון ספק המון ספק מפוחד כשיוקאי מופיע מולה, מניח את רגליו על אדן החלון ומתכופף אליה.

" עדיף שתשתי חלב. זה גם יעזור לחזה שלך לגדול." הוא אומר.

" אאאאאאאאעה ?! חתיכת ממזר, סוטה מטריד! מה זה עניינך?! - לא רגע, למה אתה כאן?!"

" באתי להביא לך את זה." הוא מרים שקית.

" מה זה?" איקו שואלת ולוקחת את השקית בעדינות.

" תסתכלי." הוא אומר.

" הא ? למה אתה מתכוון בזה? " איקו מביטה בו באי הבנה.

היא פותחת אותה ורואה בפנים עוגה.

עינייה נפערות.

" את הכנת משהו דומה לזה, לא?" הוא שואל.

' יכול להיות שהוא מנסה לפצות אותי על מה שקרה בצהריים.. הוא בעצם מבקש סליחה? א-אבל.. הוא גרם לזה מלכתחילה.. ' היא חושבת לעצמה.

איקו מרימה את ראשה ורואה את יוקאי מסתובב לכיוון השני של החלון כדי לקפוץ.

" חכה! " היא אומרת לו, יוקאי נעצר ומסתובב.

" א-אני רוצה לדעת.. מ-מי אתה.." אומרת איקו ומביטה על הרצפה כשפניה מאדימות.

" את רוצה לדעת?" הוא שואל.

" אה .. אהממ.." איקו אומרת.

לפתע איקו מרגישה מגע קריר על צווארה.

אצבעותיו של יוקאי סוללות את דרכן דרך שיערה, והיא עוצמת את עיניה, נזכרת בתחושה המעט מוכרת.

" בסדר.. אגלה לך.." הוא לוחש כשראשו קרוב לאוזנה האדומה של איקו.

ואז ידיו תופסות בעדינות בפנייה של איקו, והוא מעביר את שפתיו אל אוזנה ואיקו קופצת את שפתיה ממבוכה.

" הוווווווווווווו !@#$%^& " איקו צועקת בבהלה כשיוקאי מלקק את קצה האוזן שלה ואז הולך אחורה במהירות.

" עבדתי עלייך." הוא אומר באדישות בזמן שאיקו צורחת.

" האוזן שלללללללללללללי !!! חתיכת אידיוט! סוטה! שקרן! מטריד מפגר!" פניה של איקו אדומות לגמרי.

" הצעקות שלך עוד ייגרמו למישהו להבחין בכך שאת בעצם חולת נפש." משיב יוקאי.

" עהא?! סליחה?! חוצפן!" היא מתעצבנת.

" תמהר ותלך מפה. שו שו ~ " היא לוחשת לו ומסמנת לו ללכת.

" אל תשאלי אותי מי אני. אנחנו בקרוב נהייה אוייבים. " הוא אומר, וקופץ במהירות.

איקו מורידה את ידייה מאוזנה ומביטה בחלון שנושבת דרכו רוח קרירה, עם פנים חסרות הבעה.

לפתע היא מרגישה משהו על צווארה.

" התיליון שלי! שחכתי ממנו לגמרי!" היא אומרת כשהיא מורידה אותו מצווארה ומביטה בו.

'מתי הוא הספיק להחזיר אותו...?' שואלת איקו ומשפילה את מבטה.