איקו

פרק 60

" . The cooler he is , the hotter she gets "

פרק 60:

~ ' איך ידעת? .' ~

**********

שלום שלום שלום!
כמו שקרו מסאקורה אומר- אגב העונה החדשה מתחילה עוד חודש *-*
אז אנחנו כאן עם פרק חדש ומרגש מאוד~
אני קצת בוכה T________T
אני מרגישה שאני שולחת את ילדיי מהקן. 
תודה לכולכם על התגובות והדירוגים! הם עולים וזה עושה אותנו ממש מאושרות! 
אני עובדת על איקו ממש הרבה ואני יכולה להגיד שאני עודמעט מסיימת כבר לכתב את הסיפור עצמו :O
אז יש למה לחכות ^^
למרות שיש לאיקו עוד הרבה פרקים - יש עוד סאגה שלמה שמתחילה בערך.. עוד 5 פרקים. *זאת תהייה העונה השניה* - אני מצהירה שלא תתהו.
ואני רוצה לציין משהו לגבי הפרק:
למי שלא שם לב למה שאני כותבת בפרק עצמו כי קורים לפעמים דברים כאלה - 
עברה חצי שנה מהפרק הקודם בקו העלילתי של הסיפור. שתדעו ^^
מקווה שתהנו מהפרק, הוא מדהים ומרגש ^^

  **********  

~ כעבור חצי שנה ~


איקו מטיילת עם עייניה על שלולית הדם שגודלת על הרצפה.

" למי הדם הזה שייך? " היא פוצה את פיה ושואלת את האוויר הקר שמסביב.

" ליוקאי. " משיב לה קול שהיא לא מכירה.

" יוקאי! " צועקת איקו את שמו כשהוא פוקחת את עינייה ומתרוממת כשהיא נאחזת באוויר בידייה.

ואז היא תופסת במצחה ונאנחת אנחה כבדה ועצבנית כשהיא מבינה שזה שוב אותו חלום שהיא חולמת כבר חודשים רבים.

חצי שנה עברה מאז היום בו יוקי דודתה, והיראקו, אחיו של אקיטו התארסו.

ובכל התקופה הארוכה הזאת, איקו לא שמעה דבר מיוקאי מלבד זה שהוא בסדר, ושהוא מתפקד ושאין לה שום צורך לדאוג לו.

שוב ושוב ושוב. אותו משפט אין ספור פעמים. היא רק יודעת שהוא בסדר במשך חצי שנה שלמה.

שיערה של איקו שלא התארך בהרבה בזמן הזה אסוף לקוקו ארוך שמשתלשל על כתפה ברישול.

היא לא מבינה מדוע היא ממשיכה לחלום את החלום הזה, למרות שהיא יודעת שהוא בטוח.

עינייה מרצדות עד שהן מגיעות לחלון, ומבחינות באור המשתקף ממנו.

" איקו? את צעקת עכשיו? " היא שומעת את קולו של אביה, ומסובבת את מבטה במהירות.

" היה לי חלום." היא משיבה במבוכה.

" א-את רק קמת? " הוא שואל בגמגום, ומבטו התוהה משתנה להמום.

" מה השעה? " היא שואלת וזורקת את השמיכה מעלייה, מרגישה את הקור עוטף את רגלייה.

" עשר בבוקר. " אוג'סימה משיב בטון מבולבל.

" מהההההההההההה?! למה לא הערתם אותי?! " איקו קופצת במהירות מהמיטה ומפלסת את דרכה בין כל הבגדים שמפוזרים על רצפת החדר.

" אנחנו חשבנו שקמת. ובאמת, תעשי קצת סדר בחדר. "

" מממממממה?! איך?! " היא שוב מגיבה בצעקה ומתעלמת מהבקשה של אביה, מתקדמת אל השעון בהליכה אגרסיבית.