איקו

פרק 125

" . The cooler he is , the hotter she gets "

פרק 125:

~ 'הארו.'~

***********

אני מצטערת אבל אני עובדת על 30 דברים במקביל לאיקו.
ההפתעה שאנחנו מכינים לכם פשוט יפה, באמת. אני אוהבת את זה ממש.
וקיבלתי אישור מחברים שזה יפה אז הכל מסודר XD
אני מקווה שתאהבו.
ועכשיו- האם אתם מוכנים למה שעומד לקרות?
הפעם שום דבר לא הולך להישאר כמו שאתם אוהבים אז כדאי שתהנו ותנצלו את הפרק הזה עד הסוף, כי אנחנו בהחלט מתקרבים אליו.
אני מודה לכם על הדירוגים והתגובות ממש, ויש קוראים חדשים שזה סופר משמח כי אני באמת משקיעה וזה כל כך שווה את התגובות שלכם!
אני ממש אוהבת כל אחד ואחד מכם!
אז.. תהנו מהפרק :>

  *********** 

" איקו." איקו שומעת את קולו של יוקאי כשהיא יוצאת מהמבנה העצום, שנחשב בית חולים.

היא מרימה את ראשה ורואה אותו עומד ומתבונן בה.

" האוזניים שלך אדומות." היא אומרת כשהיא מתקרבת אליו,

" אני מניח שקצת קר." הוא ממלמל.

" אתה לבוש לא טוב." היא משיבה, ואז כשהיא מגיעה ונעמדת מולו היא מניחה יד על הלחי שלו.

יוקאי מביט בה במבט שואל ואז מניח את ידו על ידה.

" הכל בסדר? את נראית מדוכאת."

עיניה של איקו נפערות, ואז היא מסיתה מבטה.    

" א-אני בסדר! לא מדואכת!" היא מגמגמת ומסמיקה לאחר שהבינה מה עשתה.

יוקאי כורך את זרועותיו סביבה, ומקרב אתה אליו.

" הויי.. תשחרר אותי." היא לוחשת, מרגישה את לחייה הבוערות.

" לא." הוא לוחש חזרה.

ליבה מתחיל לפעום, והשקט מסביב גורם למחשבותייה להשתולל.

כל מה שהיא יכולה לשמוע זה את הנשימות המעורבבות והרגועות שלהם, ולהרגיש את העקצוצים בגופה למגעו.

" זוכרת שאמרתי לך שאחזור בשבילך כשתגדלי?" הוא ממשיך ללחוש, בזמן שהיא מקרב את ידו ומעביר קבוצת שיער מאחורי אוזנה.

חוקר את פנייה, מחייך, ומחליק את אצבעותיו על לחייה.

איקו מהנהנת במבוכה, ואז מקרבת מעט את שפתייה לאצבעותיו.

היא נושקת להן קלות, ומרימה את עינייה הנוצצות כדי להביט בו.

הוא מחזיר לה מבט אוהב, וחיוך קטן.

" את באמת גדלת מאז.. " הוא לוחש, ומקרב את שפתיו אל מצחה.

" אני לא גדלתי, בנפש אני עדיין קטנה. " איקו לוחשת בזמן שהיא מריחה את ריח גופו הצמוד אלייה.

" ובגוף? " הוא לוחש ומעביר בה צמרמורת מהירה ובלתי מובנת לה.

" חתיכת זקן סוטה!!! תיזהר יוקאי עכשיו כשיש לי טבעת על האצבע האגרוף שלי הרבה יותר כואב!!! " איקו צועקת ומתרחקת ממנו במהירות, מעיזה להביט בעיניו בכעס.

" אני לא התכוונתי לזה ככה הפעם, את האמת. " הוא משיב בטון מהורהר בעודו בוהה בעיניה הירוקות.

" כן בטח. " היא משיבה בכעס ונושפת.

" למה את עצבנית?"

" אני לא עצבנית."

הוא נאנח ואז מסית את מבטו. "את כן."

" אני לא עצבנית! " היא מוחה כשלחייה עדין אדומות.

" אז אני מדמיין. " הוא מושך בכפתיו.

" לא! " היא צועקת ומתרחקת ממנו. ליבה מגביר את הקצב שלו, והיא לא מצליחה לעמוד בכך.

" את עדיין לא רגילה לזה? " הוא שואל באדישות.

איקו מסובבת את מבטה אליו ומביטה בו בכעס.

לפתע היא מתקרבת ותופסת בפניו, ומניחה את שפתיה על שפתיו.

" אל תעצבן אותי. " היא לוחשת, ומבחינה בעיניו הפעורות של יוקאי.

הן מצטמצמות וחיוכו מתרחב, כשהוא מביט בה באותו מבט שכל כך חדש לה.

היא תוהה, אם יכול להיות מישהו בעולם שהיא תאהב יותר.

" בואי, נחזור לאכסנייה. תנוחי קצת. היית עם יוקי כל היומיים האלו. " הוא לוחש בדאגה בזמן שהוא משלב את אצבעותיו באצבעותייה.

יחד הם מתחילים להתקדם אל עבר האכסניה שהשכירו כדי ללון בה.

" הייתי אומר שתפסנו הרבה חדרים. " יוקאי מציין,

" שוב. יוקאי? " היא שואלת לשמו, והוא מסובב את מבטו אלייה.

" אנחנו נחכה עד שיוקי תתאושש, ונצא הכי מוקדם שאפשר לעבר הארמון. "

" איקו, יוקי צריכה לנוח עכשיו. אני יודע שזה נשמע אגואיסטי אבל.. צריך לחכות. אולי עדיף שנתאמן או משהו. " הטון שלו נשמע מודאג קצת יותר מבדרך כלל.

" אז לא נצא כולנו. " איקו משיבה.

מבטו של יוקאי משתנה מחושש, להמום. ותחושת שמחה מתערבבת בין כל תחושותייה של איקו כשהיא מבחינה שהוא מביע את עצמו יותר לאחרונה.

" לא! עכשיו זה הכי מסוכן! " הוא מוחה ונעצר.

" אבל זה רק לשחרר אותם, אנחנו נצליח יוקאי. אנחנו נצליח. " איקו מתחננת, מתנתקת מהמחשבות השמחות שעברו בראשה רק לרגע.

יוקאי בוחן את מבטה הרציני בדאגה.

" איקו."

עיניה של איקו נפערות כשהוא כורך את זרועותיו סביבה, ומחבק אותה בחיבוק שגורם לה להרגיש שיש הרבה דברים שהוא לא אומר לה.

" אל תשכחי שאני כאן." הוא לוחש.

איקו מביטה אל עבר נקודה לא ברורה באוויר.

" א-אני יודעת.. " היא משיבה בגמגום מבולבל.

" אני חושב שאת צריכה להתרגל לזה כבר עכשיו. " אומר יוקאי, ולפתע איקו מרגישה משהו קר בגב שלה.

" יוקאי!!!!!!!!!!!!! " איקו צורחת ומעיפה את ידו.

יוקאי מביט עליה במבטו הרציני כשהיא מתרחקת ממנו בכעס.

" רק לרגע חשבתי שאתה רציני!" היא צועקת.

" אם את תמשיכי לעשות פרצוף רציני כזה אני אעשה לך דברים יותר גרועים. אסור לך לעשות פרצוף כזה. אני היחידי שמותר לו לעשות פרצוף כזה. " הוא אומר כשהוא מתקרב בצעד אחד ארוך ותופס בידייה.

" ת-ת-עזוב! " היא צועקת ומנסה להתשחרר ממנו.

"עכשיו את לא מחלקת לי פקודות. אני אעשה מה שאני רוצה." הוא משיב ומהדק את אחיזתו.

"יוק-יוקאי!" היא צועקת את שמו שוב כשהוא עוצר אותה מלהשתולל ומביט בה במבט רציני.

" שמעת?" הוא שואל.

" א-אני.. " היא מגמגמת בתמורה.

" בואי נתקדם." לפני שהיא מספיקה להשיב משפט שלם הוא תופס בידה, ומוביל אותה חזרה לאכסנייה.

היא מניחה את ידה שיוקאי לא תופס, על הלחי האדומה שלה במבוכה.

קצוות שפתיה עולות לחיוך מאושר, וליבה עולה על גדותיו כשהיא מבינה שהדאגה שלו כלפייה היא יותר ממה שחלמה עליו אי פעם.

~