" אתה החלום שלי. הפכת אותי למי שאני, התחזקתי בזכותך.
ולחבק אותך בזרועותיי טבעי לי יותר מהלומות ליבי.
בבקשה תישאר איתי לנצח. "
איך תגיב כשכל חייך ישתנו ביום אחד,
כשהאדם שמצאת את עצמך הכי שונא פתאום הופך לאהבת חייך?
איך תבין כמה מסובך הוא, אם אתה ל...
וווווווווווווווווווואי אני כל כך הייפ מהאוסט ששמתי XD אני חושבת שזה ממש מתאים לפרקק *-* ו-וואו כמה שהדירוגים עולייםםם זה כל כך מרגש T_T אני ממש שמחה מהתמיכה שלכם ומהתגובות שלכם ממש תודה רבה לכם >3 אני ממשיכה לנסות לעשות פרוייקטים שיהפכו את איקו כמה שיותר לאנימה/מנגה בתקווה שזה יעבוד XD אני חושבת שזה גם הפרק שהמון חיכו לו! ( אני יודעת שזה הפרק שהמון חיכו לו :O ) אבל מכאן - הפעם באמת! זה נהיה רק יותר ויותר היסטרי. אנחנו ממש קרובים לסיום הסאגה הראשונה של איקו וזה מדהים. נשאר ממש עוד קצת. מקווה שתאהבו את הפרק ואת מה שמחכה ^^ תהנו :D
(האוסט הזה מושלם T__________T )
**********
איקו רצה במהירות לכיוון היער שנמצא ליד ביתה, וליד הים, בצד המערבי יותר של האיזור.
" לעזאזל.. יש לי תחושה שמה שעשיתי לא עזר. " היא אומרת כשהיא מוצאת עץ להישען עליו.
היא מטיחה בו את גבה ומתכופפת, מנסה להתחיל לחשוב על אסטרטגיה אבל ליבה המבוהל לא מניח לה להתרכז.
אף אחד לא יודע מה קורה לה עכשיו מכיוון שכולם מבלים בעיר.
' זה ערב כריסמס עכשיו. הייתי אמורה לשבת בבית עם פופקורן ולראות סרטים. ' היא מחניקה גיחוך כששפתיה רועדות מעט, ספק אם מהקור.
עינייה מתרוממות כשהיא שומעת צעדים שהם בטוח לא של בן אנוש.
" מה? איך?! אני.. אני גרמתי לו להיות משותק הוא לא יכול ללכת! " היא מתעצבנת כשהיא מרוממת במהירות על רגליה וכבר מבחינה בו בין העצים, מחפש אותה במבטו.
היא מרימה את ידה וחרב מלהבות מופיעה, מהלך שהתאמנה עליו הרבה.
" אני מקווה שמה שפיתחתי בעצמי באימונים יעזור לי. " היא נושמת אוויר לריאותיה כשהיא מביטה בטכניקת החרב שהצליחה לפתח בעצמה במהלך האימונים.
ואז היא מתרוממת במהירות ומתחילה להתקדם אל עבר החייל, ששם לב אלייה ומתחיל להתקדם יותר מהר.
פנייה של איקו מתעוותות בכעס.
משומה הפחד המועט שהתחיל להשתלט עליה עד עכשיו התפוגג במהירות, והיא רצה לכיוון החייל בחופשיות.
היא מתעצבנת יותר ויותר כשהיא מתחילה לעכל שהיא לא יכולה להשתמש שוב בטכניקה שלימד אותה היראקו מכיוון שהיא עדיין לא שלמה.
וכשהיא מגיעה לרגלו השניה של החייל, היא חותכת בו שריטה עמוקה לפני שהיא ממשיכה לרוץ קדימה.
זה לא נראה מפריע לו, כשהוא מסתובב בכדי להתחיל להתקדם אחריה כשהיא עוברת אותו ורצה בלי לעצור,
אבל כוונתה של איקו זה להסתובב בין רגליו ולחתוך אותן כמה שאפשר.
מכיוון שהוא איטי מידי בכדי לתפוס אותה, הניסיון למחוץ אותה לא מצליח לו
ואיקו מצליחה לשרוט אותו שריטות רבות ברגליו, אבל לצערה הן לא נראות מזיקות לו.
היא מנסה את מזלה עד שהיא נתקלת באבן שלא שמה לב אליה.
היא מועדת במהירות, מעקמת את קרסולה כשהיא מתגלגלת כמה מטרים קדימה, ונשטרת לאורך כל הזרוע שלה שריטה עמוקה.
היא מניחה יד על ראשה בכאב כשהיא מתרוממת במהירות.
דבר לא יוצא מפיה אלא עיניה רק עצומות בכאב.
אבל אז הן נפקחות כשהיא מרגישה את החייל מרים אותה מחולצתה.
" לא היום. " היא אומרת כשהיא חותכת את אצבעותיו שמחזיקות אותה עם חרב האש,
שמתיכה אותן מה שגורם לה ליפול על הרצפה לפני שהוא מספיק להרים אותה לגובה מסוכן.
איקו בולעת את רוקה כשהיא נופלת על רגלה שהרגע נקעה.
היא מתרוממת במהירות ומתחילה לצלוע במהירות יותר פנימה אל היער בתקווה שהעצים אולי יגרמו לה להיעלם,
ולחייל להתייאש מחיפושיו ולוותר.
" זה לא יעזור לך זה לא הוא שמחפש אותך! " היא שומעת קול מוכר.
היא נעצרת ומסובבת את ראשה, כשהיא מבחינה שעל כתפו הימנית של החייל יושבת דמות המכוסה בצל שחור.
אויר הירח לא מאיר עליה כמעט בכלל מלבד מעט אור על פניו, אבל לא מצליחה לזהות דבר חוץ מכך שקולו מוכר לה.
" כל כך הרבה זמן עבר מאז שראיתי אותך לאחרונה, ואת עדיין לא כזאת חזקה? " אומרת הדמות בקולה הצלול והעמוק, קול של זכר.
לפתע חיוך מצטייר על פנייה של איקו כשהיא מרגישה את האנדרנלין המתפרץ.
היא מרגישה את האש שמתחילה לבעבע בדם שזורם בכל עורק ווריד בגופה.
עיניה נעצמות באיטיות כשהחיוך עדיין על פנייה.
היא מרימה את שתי ידייה ומקרבת אותן אחת לשניה, ומתרכזת.
הכאבים שהרגישה נעלמו, כשמיקדה את כל הריכוז שלה באש שהתחילה להשתלט על גופה.
לאט לאט בין שתי כפות ידיה מופיע אור.
האור הולך וגדל, וחיוכה של איקו נמחק אט אט ואותו מחליף מבט מרוכז בתוספת זיעה שמצטברת על מצחה.
כפות ידיה נפרדות באיטיות כשביניהן מופיע כדור אש, שלהבות שנראות מאיימות מקיפות אותו.
עינייה של איקו נפקחות, והיא נראית כאילו השתלט עליה דיבוק כשעינייה בוערות במבט אל הכדור שהרגע יצרה.
הכל קורה בשניות.
היא זורקת את כדור לאוויר והוא פוגע בחייל שנפצע וזועק צעקה מחרישת אוזניים.
החייל מתחיל לעלות בלהבות, אבל עדיין לא נשרף לגמרי.
" לא חזקה. " איקו חוזרת אחרי דבריו,
והרגשת הניצחון עוטפת אותה כשהיא מסתובבת במהירות ומתחילה לצלוע אל תוך היער אליו עדיין לא ברחה עמוק מספיק.
היא מרימה את מבטה כשהיא חשה ברעידות איטיות, אבל הן לא עוצרות אותה מלהמשיך לרוץ.
היא מבינה שהוא לא מוותר והוא עדיין עוקב אחריה, ומצקצקת בלשונה בעצבנות אבל לא בגלל זה -
אלא בגלל שהיא מרגישה איך רגלה מתחילה להתנפח. והיא מעולם לא הרגישה תחושה כזאת מבחילה לפני.
" לא! " היא צועקת כשהיא מועדת שוב, ואז מניחה את ידה על פיה כשהיא מתחילה להתגלגל במורד תלול וסבוך, גופה נחבט באבנים ובעצים שדוקרים אותה בגופה ושורטים אותה.
היא משתדלת לא לצעוק כדי שלא ישמע אותה.
מכיוון שהיא עדיין שומעת את צעדיו שמרעידים את האדמה, והיא כבר יכולה להריח את ריח השריפה המתקלחת באוויר
כשהיא עדיין חושבת איך יכלה להשתמש במתקפה שהיראקו לימד אותה והחייל כבר ממזמן היה עפר.
גופה נעצר כשהיא מגיעה למורד הצוק התלול.
עינייה מצטמצמות כשהיא מבינה שגופה מעולם לא כאב ככה לפני, אבל יותר כואב לה שהגיעה למצב כזה רק מקרב אחד למרות כל האימונים שעברה.
התשישות גוברת על כל תחושה אחרת בגופה.
היא אינה מגיבה במהירות כשהיא שומעת את הצעידות מתקרבות למקום בו היא נמצאת,
אבל הספק שימצא אותה קטן יותר עכשיו כשהיא נפלה למקום שלא היה מתוכנן.
אבל לפני שהיא מספיקה להירגע ולנסות להתעשטת על עצמה היא מסובבת את ראשה.
" לא מספיק לך? " היא שומעת את אותו הקול.
היא נאנחת כשהיא מבחינה בחייל הברזל שעומד במעלה הצוק ומביט עליה יחד עם האדם שאותו לא זיהתה עדיין.
עיני הטורקיז מנסות להתמקד בדמות הלא מוכרת.
' אם אלחם עכשיו מה יקרה לי? '
המחשבות עוברות בראשה, מתחילות להתבלאגן ולהתעררב יחד עם הכאב מרגלה שלא נעצרת מלהתנפח ולהכחיל.
" זה לא יעזור לך אם תברחי. " אומרת הדמות וצחוק רגוע בוקע מפיה.
איקו עוצמת את עיניה ומרגישה את הפחד שמתחיל לחלחל בה שוב, הפחד שחשבה שנעלם.
גופה מתחיל לרעוד, נראה כי רגלה כבר חסרת תחושה.
" הייתי אמורה לבכות ממזמן. " היא אומרת ומחניקה צחוק קל כשהיא מבינה את הסיטואציה בה היא נמצאת.
ואז תמונה של אביה המחייך עולה בראשה.
' זה לא הזמן להיזכר באנשים שאת אוהבת איקו. ' היא חושבת לעצמה, מנסה למנוע את ההספדה העצמית שהיא עושה בחיוך מזוייף וזיעה מרובה.
" רק עוד מאמץ אחד. " היא אומרת לעצמה ונעמדת על רגליה.
איקו נושמת אוויר רב לריאותייה, ומכוונת את ידייה לכיוון רגלי הדמות.
' פצעתי אותו מספיק, רק עוד דחיפה קטנה והוא יסיים את תפקידו. '
אם היא לא תצליח, העייפות תשתלט עליה והיא תאבד את הכרתה.
ואז היא עלולה להיהרג.
כדור אש ענקי שוב נוצר בידייה, כשהיא יורה אותו לכיון רגליו של החייל
ונופלת על רגליה בעצמה כשחיוך מצטייר על פניה המעופפות והחולמניות.
" אכן התחזקת איקו, עוד ניפגש. " הדמות אומרת ונעלמת לפני שהכדור פוגע בחייל שעליו ישבה הדמות.
ואז נשמע פיצוץ אדיר, כשהכדור שיצרה איקו פוגע בחייל.
חתיכות הברזל עפות לכיוונים שונים ואיקו לא טורחת להגן על פניה מרוב חוסר הריכוז שהיא שוהה בו.
החלקים מתפרזים על הרצפה, ועושים רעש שגורם לאיקו להישאר עדיין ערה כשהם פוגעים בה.
עינייה מטיילות עליהם, אבל על פניה אין הבעה אמיתית עם החיוך שעליהן.
היא נראית כמו בובה על חוט שמישהו מכריח אותה לחייך.
ואז שקט משתלט על היער, וכל שנשמע הן הלהבות המתלקחות על העצים שנשרפים מהאש.
" הממ.. " איקו ממלמלת עם החיוך המעופף שלה כשהיא מביטה מסביבה.
השלג שעל האדמה עליה היא מרוחה כבר לא מקפיא אותה.
הרגל הנפוחה שלה כבר לא מפריעה לה, והחתך העמוק שבידה כבר לא מורגש יותר.
וכשהיא מבינה שאין אף אחד מסביבה היא מרשה לעצמה להתמוטט על האדמה.
ראשה נובר בשלג כשהוא פוגע בו, ואפשר לשמוע רק את קול הנפילה
מכיוון שכבר לא שומעים את הלהבות המתקלחות יותר.
~
" את ערה איקו? " היא שומעת קול מוכר,
לאט לאט מחלחל לאוזנייה רעש של מים זורמים וציפורים מצייצות.
רעש של דשא ירוק שהרוח מרקדת מעליו.
האור שבוקע מהחלון בחדר שלה שנח על עינייה, גורם לה להתפתל במיטתה למרות שהיא לא ערה לחלוטין.
הרוח שחודרת דרך החלון גורמת לה להרים את שמיכתה ולהתכסות,
ויחד איתה גם קרני השמש שמחממות את גופה הכואב.
" את צריכה להמשיך לישון. " היא שומעת קול מוכר שמתחיל להציק לה.
" את לא ישנת הרבה, את זקוקה להחלמה. " הקול אומר שוב אחרי כמה שניות של שקט.
איקו מכווצת את גבותייה באי הבנה למשמע הקול, ואז מתמתחת במיטתה.
" לעזאזל! " היא צועקת ומתרוממת במהירות כשהיא מרגישה את הכאב העז שפוקד את הרגל שלה.
" כואב לך עכשיו כי לא נחת מספיק. " היא שומעת את קולה של נוריקו ומסובבת את ראשה.
" הגוף שלך היה שבור לגמרי, טיפלתי בך כמה שיכולתי אבל הרגל שלך הייתה שבורה ולכן היא עוד לא התרפאה לחלוטין. יש נקע קטן. " משיבה נוריקו.
" תודה.. " איקו משיבה בחיוך.
" תיקחי את זה. זה אמור להרדים אותך בקרוב. את זקוקה לעוד מנוחה. " אומרת נוריקו ומושיטה לה כדור עם כוס מים.
איקו תופסת בכוס ובכדור, מכניסה אותו לפיה ובולעת יחד עם לגימה מהמים.
ואז חיוכה של איקו נמחק ומבט מבולבל מצייר על פניה כשהיא מבחינה בהבעתה הרצינית של נוריקו.
" מה קרה? " היא שואלת ומניחה את הכוס על השידה שלצד המיטה שלה.
" תשכבי, את צריכה לנוח. " פוקדת נוריקו וקמה מהכיסא שליד מיטתה של איקו.
דוחפת אותה להישכב בחזרה ומכסה אותה בשמיכתה.
המבט של נוריקו אטום, ומעט מלחיץ.
" נוריקו מה קרה? " איקו שואלת כשהיא עוקבת אחריה במבטה.
" את זוכרת מי החזיר אותך הביתה? " שואלת נוריקו ומתיישבת חזרה על הכיסא עם אותו מבט מבהיל ורציני.
" לא. אני לא זוכרת דבר אחרי שהתמוטטתי. " היא משיבה.
" יוקאי חזר איקו, הוא זה שהחזיר אותך והוא כאן למטה עכשיו. " אומרת נוריקו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
**********
מה חשבתם על האוסטטטטט ועל הציור ועל הפרקק מחכות לשמוע מכם *-*
