" אתה החלום שלי. הפכת אותי למי שאני, התחזקתי בזכותך.
ולחבק אותך בזרועותיי טבעי לי יותר מהלומות ליבי.
בבקשה תישאר איתי לנצח. "
איך תגיב כשכל חייך ישתנו ביום אחד,
כשהאדם שמצאת את עצמך הכי שונא פתאום הופך לאהבת חייך?
איך תבין כמה מסובך הוא, אם אתה ל...
*********** אחרה"צ טובים לכולם! ישלי היום כמה דברים לומר :> לאיקו יש עוד זמן, כי אני מתכננת סוף מיוחד מאוד. אז אל דאגו הסיפור לא כזה קוב לסיום ואתם לא הולכים להיפרד מיוקאי ואיקו כל כך מהר. אני עובדת עכשיו על הפרוייקט שלנו, אני צריכה לסיים אותו וגם שני את החלק שלה בו, ואז אנחנו נפרסם אותו ^^ בכל מקרה בגלל שקשה לי להיפרד מאיקו, כנראה שאת הסיפור הבא שתכננתי אני אהפוך גם ליפני. אבל אני לא יודעת כרגע, אז נחכה ונראה ^^ הוא לא מדע בדיוני! שתדעו ^^ לגבי הדרקונים, אני מבטיחה שאם יהיה לי זמן אני אצייר לכם אותם.. למרות שבפרק 123 יש ציור של אחד מהם וככה הם נראים. פשוט יש לי ככ הרבה דברים לאיקו שאני צריכה לעשות... XD ועכשיו בלי הרבה חפירות נוספות, הפרק :>
***********
אבא שלי לא מרבה לפזר דברי חכמה, אבל למרות זאת אני יודעת עד כמה חכם הוא.
הוא תמיד מעדיף להיות הטיפש, להתרחק מהבעיות כמה שאפשר.
עד שזה מגיע אליי.
כשלי יש בעיה הוא מיד משתנה, הופך לאבא המגונן שתמיד הערצתי.
מאז שאימא שלי נפטרה, לא שאני זוכרת הרבה מלפני, הוא הפך לכזה.
'שום דבר לא מפריע לי, עד שזה מגיע לבת שלי.'
הוא אף פעם במהלך כל 17 שנות חיי לא הפגין חולשה, אף פעם לא בכה מולי.
אני לא זוכרת הרבה, אבל את היום בו אימא נפטרה אני זוכרת היטב.
לא בדיוק הבנתי למה כולם אומרים שאימא לא תחזור, ומיהרתי לעלות לחדר שלהם כדי לשאול את אבא על מה כולם למטה מדברים.
כשהגעתי אל החדר, הדלת הייתה פתוחה מעט.
שמעתי את אבא בוכה, ושואל את האוויר למה עזבת אותי.
באותו זמן לא הבנתי אל מי הוא דיבר, כשגדלתי קצת יותר הבנתי למי.
ואז שמעתי אותו מושך באפו, וכשהצצתי הוא בדיוק מחה את הדמעות מעיניו.
הוא נעמד, לקח אוויר, ואמר:
"אוג'סימה. יש לך בת לטפל בה. אל תאכזב את מיוקו או שהיא תבעט לך בתחת איכשהוא גם משם."
מאז לא ראיתי את אבא בוכה.
אבא שלי תמיד שמח, ואם לא אז זה בגלל שהוא דואג לי.
ועכשיו זה תפקידי לדאוג גם לו.
אני יודעת מה הוא היה אומר אם הוא היה לצידי עכשיו.
זה אחד מהמשפטים המועטים שהוא היה אומר לי, כשהייתי רגע לפני לוותר.
" רוב האנשים שהצליחו מול מה שנראה בלתי אפשרי, הם אלה שלא ידעו איך לוותר. ומה שהם קיבלו מכך שהשיגו את המטרות שלהם לא היה חשוב כמו מה שהם הפכו להיות כאשר השיגו אותן. "
~
חום נכרך סביב גופה של איקו.
"קרציה, תתרכזי." היא שומעת את קולו של קאסאישינטו מתעמעמם באוזנייה.
היא לא מרגישה אדמה מתחתייה, וכשהיא פוקחת את עינייה היא המומה.
היא רוכבת על גבו של קאסאשינטו, כשהעולם מתחתיהם נראה יפייפה יותר, שלו יותר.
"מה קורה כאן?" היא שואלת.
" הכל נראה מושלם נכון?" הוא שואל בקולו הרועם, ואיקו מהנהנת.
"ככה העולם אמור להיראות, ולא כמו שהוא עכשיו." משיב קאסאישינטו.
איקו מרכינה את ראשה, וממשיכה לבחון את העצים, הצמחים, האגמים, הנהרות, ההרים הגבוהים, העננים והכפרים שניצבים למולה.
הכל עובר כמו סרט נע מהיר, אבל היא עדיין יכולה לקלוט הכל.
השלווה שהעולם משדר כשהוא ככה, וקולות שלווים שנשזרים במחשבותייה ממלאים את ליבה ברוגע שלא חוותה זמן רב.
"שלום. זאת מילה חזקה." הוא מוציא אותה ממחשבותייה.
"השמיים נראים בהירים יותר." היא מודה, ואז מרימה את ראשה כשהיא מרגישה את חמשת הדרקונים חגים סביבם במעגלים.
היא מביטה בהם, ואז מחייכת.
"החיוך לא מגיע לעינייך." היא שומעת את קולו של קאסאישינטו.
"פתאום נהיית רגיש." היא משיבה.
"אני רוצה לוודא שהנשמה שלך לא שחורה." היא שומעת לגלוג בקולו.
היא נאנחת, ואז מתעלמת מהעולם היפייפה במוצג כאשליה תחתייה. היא כבר יודעת איך נראה העולם האמיתי, וזה מה שמעיק עלייה.
" נהייתי חצופה. כל מה שאני רוצה לעצמי הוא שקט. יש לי הזדמנות גדולה פה לעזור לכולם, ואני חוששת שאני רוצה לוותר עליה. אני תמיד רוצה שיעזבו אותי. אבל מפספסת את מה שקיבלתי כאן." איקו בולעת את רוקה.
"זה לא נכון." משיב קאסאישינטו.
"באת לכאן לבדך, את נלחמת. את מסכנת את עצמך למען החברים והמשפחה שלך כל הזמן. לא היססת כשאמרתי לך להילחם." הוא מוסיף, ואיקו בולעת את רוקה.
"את חושבת שאת לא ראויה?" הוא שואל.
"כן. אני עדיין חושבת שאני לא ראוייה."
"תנתקי את הראש שלך מכל מחשבה. " קאסאישינטו פוקד.
"מה?"
"פשוט תעשי את זה."
ראשה מתרוקן ממחשבות די במהירות.
לא יוקאי, לא חבריה הכלואים, ואלה שלא כלואים. לא המלחמות, לא אביה, לא אימא שלה, ולא שום דבר אחר.
"בלי לחשוב,מהר, תצעקי את המשאלה הכי גדולה שלך."
"שכולם יהיו מאושרים! " כשהמילים יוצאות מפיה, היא פוקחת את עיניה במהירות ונושפת אוויר שנדמה כי החזיקה במשך זמן רב.
ליבה מתמלא בביטחון מחודש.
"את סתם בכיינית. את זה אני יכול להגיד לך." היא שומעת את קולו הרועם של קאסאישינטו, ומכווצת את מצחה לנוכח תחושה מוזרה.
"אם לא היית מתאימה לא הייתי בוחר אותך." הוא אומר, ולפתע איקו מרגישה שהוא נעלם.
"ק-קאסאישטי?! מ-מה אתה עושה?! אנחנו מיליון אלף רגל מעל השמיים!!!"
"מיליון אלף?" הוא שואל, ואז הוא נעלם לגמרי.
איקו עוצמת את עינייה, ומרגישה את האוויר שמסביבה.
כשהיא פוקחת אותן ומביטה מסביב היא מחווירה מיד.
היא נופלת מטה,
"קאסאישיטי אל תגיד לי שאתה בעצם סאנג'ו ואני הולכת למות עכשיו?! מה לעזאזל קורה כאן?! " היא צורחת, כשדמעות מתחילות לצרוב את עינייה מהאויר שפוגע בה.
לפתע היא שומעת צליל התלקחות, והאוויר סביבה עוצר.
השמיים נצבעים בשחור, ובכוכבים מנצנצים.
וגופה מתחיל לעלות בלהבות שלא שורפות אותה כלל.
"מה.." היא שואלת ספק את עצמה ספק את האוויר.
"אלה הכוחות שלך איקו. " היא שומעת את קולו של קאסאישינטו.
היא עוצמת את עייניה, מרגישה את האש שזורמת דרך כל הורידים והעורקים בגופה.
הכוח שהיא מרגישה חדש לה, ומוזר לה באותה העת.
בלי לחשוב יותר מידי, היא ממקדת את מבטה בנקודה לא ברורה בשמיים.
גופה מיד מתחיל לנוע, מכוון עצמו מטה במהירות.
היא מביטה מסביב, ומרגישה אש זורמת בורידיה.
חיוך עולה על פנייה, כשתחושת הביטחון שקיבלה מתעצמת.
השמיים הופכים להיות כחולים שוב,
היא עוברת מעל האגמים, שעכשיו נראים כמו תמיד.
העולם חזר להיות כפי שהוא.
הלהבות מסביב ממשיכות להתקלח בעוד היא מרחפת במהירות מעל כפרים.
היא יכולה להבחין בכמה אנשים וילדים ששמו לב אליה, אבל גופה מהיר כל כך שהיא לא מספיקה לשמוע מה הם צועקים.
היא במהירות יכולה לעקוף את הצוק הכי גבוהה, ולרדת בחזרה אל האגם הכי נמוך.
היא מרחפת סביב, מגיעה למקומות ביערות שלא ראתה מעולם.
היא רואה את העולם מזיוות שונה כשהאש עוטפת אותה.
וכשהיא מרגישה את הכוח מגיע לשיאו, היא מתקדמת, כאילו גופה יודע מעצמו שעליה לחזור למערה שעל הצוק.
היא נעמדת על רגליה ומרימה את ראשה לקאסאישינטו שמביט עלייה.
"איך היה המסע הקצר שלך בעולם עם הכוח החדש?" הוא שואל.
"וזה רק..?" היא שואלת.
"בערך שלושים אחוזים." הוא משיב בקולו הרועם.
איקו נושפת בתדהמה.
"ברצינות?" היא שואלת.
"ברצינות." הוא משיב, ואז מושיט את ידו העצומה אליה.
"לא להרביץ." היא מבקשת בשעשוע.
"אם לא תסתמי לא תקבלי את זה. " הוא משיב, ואיקו מרימה את ידה.
כשהוא מבחין שעיניה נפערות הוא מחייך חיוך שחושף שיניים.
"בטח החיוך השחצני שלך." היא אומרת כשהיא בוחנת את האבן האדומה.
"בוודאי."
"אמרת שלא תיתן לי אותה."
"ואת אמרת לחברים שלך שתסתדרו בלי האבן." הוא מחייך, ואיקו מחייכת חזרה.
"עליי ללכת." איקו אומרת ובולעת את רוקה.
"אתה.. תבוא?" היא שואלת.
"אני אהיה כאן. אני מעדיף שלא להיתקל בסאנג'ו. כשתצטרכי אותי אני אדע להגיע. " הוא מרים את ידו, ומניח אותה בעדינות על ראשה.
איקו מביטה בעיניו הבוערות, וחיוך מצטייר על פניה.
"תודה קאסאשינטו." היא לוחשת, והוא מוריד את ידו מראשה.
היא מסתובבת, ולוקחת נשימה עמוקה.
"אני סומך עלייך איקו." היא שומעת את קולו, וכשהיא מפנה את מבטה שוב הוא והדרקונים שלו כבר אינם.
היא מביטה על פתח המערה, ששום משב אויר חם כבר לא יוצא ממנו.
' אם הגורל שלי זה למות, אז מה שיהיה יהיה. אבל אני לא אעמוד מול המוות ופשוט אכן לו לקחת אותי. אני אנסה לברוח, ואם אני לא אצליח אני אמות בכבוד בידיעה שניסיתי עד הרגע האחרון. אדע שמתתי בכבוד. אדע שהקרבתי את כל מה שהיה לי למען האנשים שאני אוהבת. נכון? '
היא חושבת, מקווה שקאסאשינטו שמע אותה.
כשהיא מפנה את ראשה חזרה היא קופצת מהצוק, מושיטה את ידייה לפנייה ומרגישה את הכוח החדש שזורם בה כשהיא עוצרת את נפילתה עם להבות אש עצומות.
האדמה נכרחת מתחתייה, והיא נוחתת עלייה ומתחילה להתקדם חזרה אל הכפר.
~
" יוקאי! " הוא שומע את שמו, לא טורח לפקוח את עיניו.
" מה קרה? " הוא שואל בקולו הצרוד משינה.
" איפה איקו?! " וכשהוא שומע את שמה הוא מתעשת ומתרומם מיד.
הוא מביט סביבו, והיא איננה.
" מה קורה כאן?! " הוא נוהם.
" יש מהומות בחוץ, יוקאי קורה כאן משהו ואיקו נעלמה! " ריוג'י צועק לו.
יוקאי מתרומם ובמהירות רץ לחלון.
בתים נשרפים, אנשים מתרוצצים וצורחים.
ואיקו איננה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
***********
נראלכם שאני אגיד שהוא יפה ואני לא אצייר אותו? XD קבלו את קאסאישינטו, אל האש ^ מקווה שאהבתם!
האוסט שבחרתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני כל כך התאהבי בו שחכתי שיש לסדרה הזאת אוסטים מדהימים והרגשתי שהוא ככ מתאים וואו!!! מחכה לשמוע מה חשבתם!!!
