איקו

פרק 66 - הראשון לעונה שניה.

" . The cooler he is , the hotter she gets "

' איקו - המימד האחר ' עונה שנייה . 

~ פרק 66 : מקום בטוח . ~

זה לא באופי של איקו לחשוש לעשות דברים. אבל כעת, היא חוששת לפקוח את עינייה למרות שהיא אמורה. הרי היא לא יודעת מה מתרחש מסביבה.

היא מכבידה על עינייה העצומות כשהיא עוטפת אותן עם זרועה.

" יש כאן מישהו? " היא שואלת בהיסוס, את האוויר כנראה.

אף אחד לא מחזיר לה תשובה, והחשש שמישהו יתפוס אותה גובר.

אז היא מחליטה לגבור על החשש, והיא נאנחת ומורידה את זרועה מעינייה בו זמנית.

שמיים כחולים זה הדבר הראשון שנחשף בפנייה.

' מצחיק. חשבתי שהשמיים יהיו סגולים או משהו בסגנון. ' היא מותחת את שרירי לחייה כשהמחשבה הזו עוברת בראשה.

עינייה מטיילות על הנוף שנפרס בפנייה, וכלל שהיא מעמיקה בסביבה כך היא גם נרגעת יותר.

נראה כי הילה מיוחדת עוטפת את המקום, אולי היא טעתה והוא שונה, אבל לא בדרך שחשבה.

השמיים בהירים, והיא נושפת את האוויר לריאותייה כשהיא יכולה להבין עד כמה הוא נקי. כנראה שכאן עוד לא נגעה טכנולוגיה שתזהם אותו.

היא משקיפה מראש גבעה, שעלייה הדשא המעט גבוהה מתכופף ונכנע לרוח כשהוא רוקד בצייתנות.

מטרים ספורים ממנה היא יכולה להבחין בעץ אלון גדול שמכסה על שטח נרחב ומגן על האדמה עם צילו מפני השמש.

הציפורים שמצייצות בצלילים נעימים ונחות על העץ, מביטות על איקו ואז מחליפות ביניהן מבטים כאילו מעולם לא ראו אדם לפני כן.

בשפת הגבעה מתחיל לו יער מלא בעצים צפופים בגוונים ירוקים ומיוחדים, שמתפרסים קילומטרים קדימה.

היא לא תכחיש לעצמה שהיא באמת דמיינה את זה שונה קצת, אבל תחושה בוגדנית מציפה אותה כשהיא מבינה - המקום הזה אולי גורם לה להרגיש יותר חיה מאשר בבית.

היא נעמדת על רגליה, ומנקה את ברכיה לפני שהיא שואפת אוויר לריאותייה וצועקת,

" יש כאן מישהו?! " אל השמיים הכחולים שנראה לה שקרובים אלייה.

"לא לימדו אותך לשתוק? " היא מסתובבת כשהיא מבחינה ביוקאי, יושב על הדשא מאחוריה ונראה כמו חתול כשהוא משפשף את עיניו.

שיערו מעט פרוע, ופניו ובגדיו כמעט ולא מלוכלכים.

" לא לימדו אותי! " היא משיבה בכעס, לא טורחת לחשוב מדוע לא ראתה אותו עד עכשיו - אלא רק מרגישה הקלה על כך שהיא לא לבדה יותר.

יוקאי מתרומם כשהוא חוקר את האיזור במבטו.

איקו מצמצמת את עינייה,

' זאת רק אני... או משהו בו נראה שונה? ' היא חושבת לעצמה כשהיא בוהה בפניו.

" אתה נראה שונה. " איקו חושפת את מחשבותייה בקול.

יוקאי מסובב את ראשו אל איקו כשהוא מביט בה במבט שואל,

" אתה נראה כאן אחרת. "

' אתה נראה כאן הרבה יותר יפה. חשבתי שזה לא אפשרי. ' איקו מסתירה את החלק הזה במחשבותייה.

" אני לא מבין על מה את מדברת. "

היא מרימה את ראשה בפתאומיות כשהסיטואציה מחלחלת לראשה. היא לא כאן סתם. היא לא תקועה עם יוקאי כאן סתם.

" איפה אנחנו?! אתה יודע איפה אנחנו?! " היא מרימה את קולה.

" לא. " יוקאי משיב בטון הקריר שלו שמצביע על כך שהוא כלל לא מודאג.

" אנחנו באמצע שומקום ואתה לא יודע איפה אנחנו?! מה נעשה עכשיו, מה נאכל,איפה נישן?! "

" את כל כך מפונקת. " יוקאי אומר, אבל נראה שהוא בכלל עסוק בלהתעלם מאיקו ומהצעקות שלה.

" תיזהר שאני לא אשרוף אותך! " היא משיבה בכעס כשהיא מרימה את כף ידה.

" בבקשה. עשי זאת. " משיבה יוקאי כשהוא מניח את אצבעותיו על מצחו במבט שנראה מיואש.

" מ-מה?! חתיכת חוצפן! " איקו יורה לעברו כשהיא מבינה שהוא אומר זאת רק מכיוון שהוא לא יכול לשמוע אותה עוד.

וכשהוא מפנה את מבטו אליה בפתאומיות, ומתעמק בעינייה עם הבעה שנראית עצבנית במיוחד, היא נרגעת במהירות.

" ל-לאן אנחנו צריכים להגיע? " היא שואלת בגמגום.

" לארמון. "

" אתה יודע איך הוא נראה? "

" כן. "

" מעולה! אם אתה יודע איך הוא נראה, אנחנו נתחיל לחפש אותו עד שנגיע! " על פניה של איקו מצטייר חיוך מלא תקווה.

" תובילי. " יוקאי מצביע לכיוון היער.

" לשם? " היא ספק שואלת, ספק מוודא שאכן היער הוא הכיוון.

יוקאי מהנהן, ואז משלב את זרועותיו.

" הוו.. " איקו מחייכת חיוך מאולץ. יוקאי צודק, היא בהחלט טיפוס עצלן וההליכה הזאת לא מבשרת לה טובות.

הרגל שלה כבר לא כואבת כמעט כלל, אבל היא לא מרוצה מהמצב.

זמן רב, אולי אפילו שעות חולפות כשאיקו מבחינה שהאוויר נהיה מעט קריר יותר, ונעצרת בין העצים הגבוהים.

איקו מבינה בעצמה שההתקדמות שלהם איטית יחסית להליכה שלה, אבל הרעב משתלט עליה.

" יוקאי, אני באמת רעבה ואני רוצה לשתות. מה אנחנו אמורים לעשות? " איקו נעצרת.

" רואים שאת לא מסוגלת לחיות בלי אוכל. " יוקאי לא טורח לעצור לפניה.

" אתה בכוח רוצה שאני ארצח אותך?! " איקו מרימה את ידה, ומתקדמת במהירות לעברו של יוקאי.

כשהיא בדיוק חושבת שהיא פוגעת בו היא עוצרת את ידה ומבחינה שהוא כבר לא עומד במקום שעמד בו הרגע.

" איפה אתה?! " היא מרימה את ראשה וסוקרת את עצי היער.

" כאן. " היא מזהה את מיקומו לפי קולה, ורואה אותו יושב על אחד מהענפים הרבים,ומנופף אליה בחוסר הבעה.

" תחזור לכאן חתיכת מעצבן! "

" לא תודה. את תהרגי אותי. "הוא משיב, ואז מיישר את מבטו.

' מעניין מה הוא רואה שם. ' איקו חושבת לעצמה.

" אגב, עכשיו כשאני מסתכל מלמעלה אין לי מושג לגבי המיקום שלנו ככה שאנחנו די תקועים. " הוא מוסיף.

" מ-מה?! " איקו צועקת כל כך חזק עד שהציפורים עפות ממקומן הנוח על ענפי העצים.

~

" הינורי, איפה הם? " שואל היראקו.

" אל תדאג. הם רחוק מהארמון. אני רוצה שימצאו את דרכם לבד. " משיבה הינורי בחיוך הרגוע שלה.

" אבל יוקי ואוג'סימה דואגים.. במיוחד אוג'סימה. הוא עושה המון בלאגן. "

" אל תדאג, אני משגיחה עליהם. הם לא נמצאים בטווח סכנה. "

" שנינו יודעים שזה לא בדיוק נכון. "

" אם יקרה משהו לא נחוץ, אשלח את כולם. אין לך מה לדאוג. "

היראקו נושף את כל האוויר שבריאותיו, עליו לציית למילוייה של הינורי.

~