איקו

פרק 96

" . The cooler he is , the hotter she gets "

פרק 96:

~ ' מיוקו . ' ~

**********

אהלן לכולם ויום ראשון שמח! סתם. זה בחיים לא מסתדר באותו משפט ומי בכלל רוצה לחזור לשגרה -.-
אין לי יותר מידי חפירות לחפור לכם.
חוץ מזה שאני שמחה. שמחה שמחה שמחה. אני עוד מעט מסיימת לכתוב את איקו לגמרי.
סוף סוף אהיה חייבת לה את סגירת המעגל הזאת. לא רוצה להעלות בדעתי כמה קשה זה יהיה. אל תחשבו שאיקו נגמר יש עוד מלא פרקים! (יחסית)
כי אני גם מתכננת בסוף של הסיפור משהו מגניב ממש!
אז תודה על כל התגובות והדירוגים,שווה ביותר לשמוע עד כמה אתם אוהבים את הסיפור.
ואני יודעת שהמצב מורט עצבים אבל.. אני לא יכולה לגלות כלום ^^ הספקתם להכיר אותי, אתם עוד תהיו מופתעים בהמשך מהמון דברים.
מקווה שתאהבו את הפרק, תכינו ממחטות ;-;

**********

           הגשם שיורד כבר לא משפיע על חושיה של איקו.

היא מתקדמת בצעדים כבדים אל עבר היער שממנו הגיעו בצהריים. 

הבוץ הכבד תופס את רגליה היחפות, והיא ממשיכה להתקדם בעיניים בוערות.

היא חייבת לדעת למה היא כל כך נמשכת החוצה, אל היער.

הגשם נהיה כבד יותר ויותר, והיא מתעלמת למרות שהיא שונאת שהבגדים שלה מתרטבים מעליה.

בלי התראה מוקדמת בינה לבין עצמה היא נעצרת לרגע, ואז מסיתה את מבטה הצידה אל הירח.

וכשהיא מפנה את מבטה חזרה, היא עומדת במרכז קרחת יער שנראית זוהרת יותר מאורו הרגיל של הירח.

היא מרימה את ראשה לשמיים, ומי הגשם שוטפים את פניה.

תחושה מוזרה עוטפת את ליבה, מעקצצת באצבעותייה ובזרעותייה. המוח רוצה לברוח אבל הגוף מכריח להישאר.

אבל כשהיא פוגשת באישה שמולה, היא בטוחה שהדבר היחידי שמונע ממנה לברוח זה ההלם שתקף אותה.

" איקו, תרגעי. אני לא כאן כדי לפגוע בך. " היא שומעת את הקול הבוקע מהדמות שלפניה,

דמות שנראית כמו אימה.

עיניה נפערות, והיא מסתובבת במהירות כשהיא מתחילה לרוץ, ואז מועדת על הבוץ שמתיז לכל עבר.

ואז תחושה חמימה מציפה אותה, וכשהיא מרימה את ראשה היא יכולה להבחין שספק אימה עומדת מולה כשידה על ראשה.