איקו

פרק 64

" . The cooler he is , the hotter she gets "

פרק 64:

~ ' אחרי שלוש שנים .' ~

**********

שלום לכולם!
אני חושבת שזה סוף סוף באמת הפרק שכולם חיכו לו :O
מעכשיו הרבה דברים הולכים לקרות אז תכינו את עצמכם.
וכשאני אומרת אני מתכוונת לזה - כל הסיפור הולך להתהפך לגמרי. 
רציתי להגיד לכם תודה על התגובות שלכםםםםםםםם ותודה על ההודעות בפרטייי אני ממש מעריכה את זה אוף איך אפשר עוד להגיד תודה T_T
אמרתי שאני לא אפסיק להגיד תודה :D
אם יש לכם שאלות כלשהן בקשר לפרקים שאוכל לענות אבל לא משהו שיחשוף את מה שהולך לקרות אשמח לענות על זה XD
אני מקווה שתאהבו את הפרק! אין לי יותר מידי מה להוסיף, אני צריכה לחזור לעבוד על הפרקים והציורים XD
תהנו ^^

**********  

    איקו מביטה בנוריקו ונראה כי הבעת פניה לא משתנה כלל.

" איקו. " הטון המודאג של נוריקו ניכר כשהיא אומרת את שמה,

אפילו טיפה של הבעת הלם לא עולה על פניה.

איקו נשענת אחורה ועוצמת את עינייה כשהיא חותמת את שפתיה בפרצוף חסר רגשות לחלוטין.

" לא משנה לך שהוא כאן? הוא חזר מהמסע שלו, והוא כאן כדי להישאר הפעם. " נוריקו רוכנת קדימה, מנסה להוציא מאיקו איזושהיא תגובה אחרת חוץ מאדישות.

" בסדר. " משיבה איקו.

" את נראית מתה ככה, תפקחי את העיניים שלך. "

" אני לא יודעת מי תקף אותי, והעובדה הזאת כרגע יותר מציקה לי. לא יכלתי לברוח כי הוא כנראה רצה להרוס כאן הכל. " היא אומרת כשהיא מניחה את האצבע המורה שלה על המצח שלה.

" זה כנראה היה אוני. " לפתע איקו שומעת קול לא מוכר מכיוון פתח חדרה.

הקול נשמע עמוק, ועם זאת עדין ויפייפה. קול ערב לאוזן ובוגר.

ואז גבותיה מתכווצות כשההבנה מחלחלת בה.

' שלא תעזי לפקוח את העיניים. ' היא חושבת לעצמה.

היא מנסה להרגיע את ליבה שמתחיל לפעום, והיא חצי מצליחה כשהיא מורידה את האצבע המורה שלה מהקמטים בין גבותייה שנעלמים.

פרץ הלחץ והרגשות שמצטבר בליבה, היא רוצה לשמור רק לעצמה.

אז היא מרימה את השמיכה מעל פניה ומתכסה בכל גופה.

" איקו? " נוריקו שואלת לשמה.

" אני רוצה להישאר לבד. תעזבו אותי בבקשה. "

היא שומעת את הכיסא עליו נוריקו ישבה נגרר אחורנית ואחרי כמה שניות בודדות את דלת חדרה נטרקת.

עברו שלוש וחצי שנים מאז שאיקו ראתה אותו בפעם האחרונה,

והיא מנסה להכריח את עצמה להאמין שהלב שלה כבר לא פועם באותו הקצב שגורם לה לסחרחורת ממנו כמו אז.

היא מעדיפה להתעלם מקיומו, באמונה שלמה שהוא ייעלם לה שוב.

למרות שהוא קיים את הבטחות וחזר, היא לא רוצה ברגשות האלו יותר.

היא לא יכולה להכיל עוד את מה שהרגישה תקופה קצרה אחרי שעזב. זה היה לה יותר מידי קשה לראות את העתיד של כולם נבנה סביבה בזמן שהיא מרגישה בודדה.

למרות שהיא יודעת שהיטב שלא היה לה על מה. הם מעולם לא היו יחד, והיא יודעת שהיא היחידה שדמיינה לא יותר מפעמיים, כי לא הרשתה לעצמה, את החתונה שלהם.

כשהשנים המשיכו היא הבינה שהרגשות האלה תמיד ישארו בליבה, כי היא יודעת שאהבה ראשונה נמשכת לנצח בלב אחד.

אבל בסופו של דבר הבינה שהיא לא רוצה להתחתן כלל, כי הרי התפקיד שלה בעולם הוא שונה. וזאת לא המטרה.

היא מפקפקת בעובדה שגם לה יכול להיות עתיד טוב. היא לא מאמינה בזה עוד ממזמן בגלל שהיא יודעת שלא הרבה דברים טובים מחכים לה.

" בקרוב אתם עוברים מכאן. " היא שומעת שוב את אותו קול ובמהירות נושכת את שפתייה.

' הייתי צריכה לדעת שהממזר הזה ישים פס על מה שאני מבקשת. ' היא חושבת לעצמה בכעס ולא מעיזה לזוז.

" למה הכוונה? " היא משיבה ומנסה להסתיר את העצבים שהיא מגבשת.

" זאת אומרת שאת עוברת מהבית שלך. " יוקאי משיב עם קולו הנעים, שאיקו עדיין לא התרגלה אליו.

" אתה נעלם לכמעט ארבע שנים, חוזר, לא מכבד אפילו את הבקשה הפשוטה ביותר שלי שהיא לעוף לי מהחדר, ואז עוד מצפה שאעשה מה שאתה מבקש? " איקו משיבה בקול יחסית רגוע,

אך מדברת מהר סימן שמצביע על כעסה.

" יש לך עולם שלם להגן עליו, תפסיקי להיות אנוכית. וזאת לא הבקשה שלי. " משיב יוקאי, שקולו לפתע נשמע מעט תוקפני יותר.

' אני שונאת אותך וכועסת עלייך וזה הדבר היחיד שמעניין אותי כרגע. נכון אני אנוכית. לא אכפת לי מהעולם עכשיו. ' המחשבה הזו חוצה את מוחה של איקו.

" אם את תשתפני עכשיו את לא תצליחי לעצור את כל הדבר הזה שאנחנו אמורים להגן על העולם מפניו. גם אם זה קשה את צריכה לתרום מעצמך את כל מה שאת יכולה. "

" אני לא מקשיבה לשטויות האלה. " איקו משיבה בכעס.

" אל תהיי אגואיסטית. יש אנשים שזקוקים לך, לכן אל תתייחסי אל חייך כאל חסרי ערך. החיים שלך הם החיים של כולם, וההחלטות שלך הן ההחלטות של כולם. אז תפסיקי להיות טיפשה. "