פרק 109

118 13 40
                                    





" . The cooler he is , the hotter she gets "

פרק 109:

~ ' אבן המים. '~

**********

הולה!
התגובות שלכם והדירוגים מחממים את הלב! תודה לכם שחזרתם! ❤️❤️❤️
אני פלטתי כמה דברים שלא הייתי אמורה לפלוט אבל אני לא אחזור בי.
אני לא יכולה להגיד לכם כלום על הסוף חוץ מזה שהוא לא צפוי.
אבל מי אמר שזה לא ימצא חן בעיניכם? לכו תדעו :>
לא נשארו עוד המון פרקים וזה די הורג אותי, אבל נשארו מספיק.
אני אולי אומרת מילות פרידה מוזרות אבל זה רחוק מזה, אז הכל בסדר ^^
מקווה שתאהבו את הפרק, סוף סוף קצת אקשן!
אולי בפרק הבא תרצו לרצוח אותי לרגע, אבל גם זה יעבור.
תודה אגב לכל מי ששולח אוסטים, מבטיחה שאני אשתמש!

תהנו!

**********

" הוי, למה נעצרנו?" ריוג׳י בוחן את המבטים ההמומים סביבו.

" מה אתה עושה כאן?!" הטון ההמום של נוריקו מהדהד ברחבי הקרח.

" באתי לעזור כמובן." הוא משיב.

" אף אחד לא ימות בקרב הזה." משיבה אקורו בטון מעוצבן.

" צחקתי. ברור שאף אחד לא ימות." ריוג׳י מרצין מיד

" אני לא אוהבת את זה." מציינת נוריקו.

" את מה את לא אוהבת?" שואל ריוג'י.

" היית צריך להישאר שם."

" ולתת לכם לקבל את כל הקרידיט? בחיים לא. ״ משיב ריוג'י בחיוך.

" ריוג'י.." נוריקו מגלגלת עיניים ואז מחניקה צחוק קטן.

" בואו נביס את המפלצת הזאת ונלך מכאן." אותו חיוך מרוח על פניו. הוא לא נראה דואג כלל וכשנוריקו ממשיכה להביט בו היא מבחינה בהתנהגותו המשתנהשל יוקאי כשהוא מתקדם אליו ומניח יד על גבו.

יוקאי משוחרר יותר לצידו. איקו בוודאי כבר שמה לב שהם קרובים, והיא בוודאי שמחה.

גבותייה של נוריקו מתכווצות, והיא נאנחת בסתר. מקווה שאף אחד לא רואה אותה.

זה היה יכול להיות נחמד אילו גם אקיטו היה לצידם עכשיו.

בזמן האחרון הגעגועים מקשים עליה, ועם כמה שהיא משתדלת להסתיר זאת יוקי אכן שמה לב.

היא מנסה להתחמק, אבל יוקי מרגישה.

׳ אני רק מקווה שאוכל להתגעגע אלייך מקרוב עוד מעט. ׳ היא מבקשת בליבה ומתחילה להתקדם אחרי החבורה הרעשנית.

איקוWhere stories live. Discover now