איקו

פרק 126

" . The cooler he is , the hotter she gets "

פרק 126:

~ 'מלחמה פרטית .'~

***********

שלום שלום שלום לכולם!
תודה על כל התגובות והדירוגים שלכםםםם <3
מאוד מחמם את הלב וגורם לי להמשיך לעבוד על ההפתעה XD
מעכשיו בפרקים האלה - אין נחת.
אני מזהירה אתכם.
זהו.
נגמר
הכל נגמר.
אם יש למישהו ממחטות, תוציאו זה הזמן.
מפה הכל מתחיל רק להשתגע.
קחו את הרגעים האחרונים שלכם לנוח XD
אגב אגב אגב-

אם יש לכן שאלו על הדמויות, כל דבר, אתם מוזמנים לשאול אותי!

דברים שרציתם לדעת עליהם ולא כתבתי בסיפור מעולם XD 

אהממממ.... 
אז תהנו מהפרק ^^

  *********** 

    " מה אתה עושה כאן?" שואלת אקורו ומכווצת את גבותייה, כשהיא מבחינה בגבו השפוף של סטצו.

הוא לא טורח להפנות את מבטו כשהיא מתיישבת לצידו.

"אני אוהבת את היער." היא אומרת אחרי שניות קצרות של שתיקה.

"גם אני." הוא מודה בשקט.

"אתה לא נראה שמח במיוחד."

"אני פשוט רוצה שהכל יהיה בסדר. והתחושה שלי היא בדיוק ההיפך." ואז לראשונה הוא מפנה את מבטו אליה.

עיניה מתרחבות, לחיה מאדימות והיא ממהרת להפנות את שלה.

מאז אותו יום בו הוא תפס בידה, היא מוצאת את זה קשה להסתכל בעיניו.

"זאת רק תחושה, הכל יהיה בסדר." היא משיבה.

"למה עברת לצד של הטובים?" הוא שואל, מפתיע אותה בשאלתו.

היא נעצרת לרגע, מקמטת את מצחה כשהיא מביטה אל עבר נקודה לא ברורה על האדמה כששפתייה פשוקות.

"איקו." היא משיבה לבסוף.

"איקו." הוא חוזר אחרייה, והיא מרימה את עיניה כשהיא מבחינה שמציק לה שהוא אומר כך את שמה.

"אתה.. מרגיש משהו לאיקו?" היא מעיזה לשאול.

וכשעינייה מטיילות עד שהן פוגשות בעיניו המשועשעות היא מבינה שטעתה.

"את חושבת שאני מרגיש משהו לאיקו?" הוא שואל, והחיוך המשועשע מתחיל לבצבץ בבירור עכשיו.

" באמת מצטערת ששאלתי!" היא קמה בזעף, ואז מרגישה את ידו אוחזת במפרק ידה.

" את מקנאה?" הוא שואל, והיא ממהרת לנער את ידה ממנו, כשכל הכעס רק מצטבר.

"אתה חתיכת מ-"

לפני שהיא מספיקה להוסיף עוד משהו הוא מושך אותה והיא נופלת מעליו.

חיוכו משתנה ממשועשע לזחוח, ושפתיה סנטימטר משפתיו.

"יש מישהי אחרת שאני די מחבב את האמת." הוא משיב בשקט, אבל עדיין אותו חיוך מבליח על פניו.

אקורו בולעת את רוקה כשעיניה מתרחבות, ואז היא מחליטה שלא תיכנע.

היא מחזירה לו בחיוך זחוח משלה, למרות שליבה פועם.

"אז שיהיה לך בהצלחה איתה." היא עונה, ואז מניחה את ידה על החזה שלו כדי להרים את עצמה.

"אקורו, את מודע לזה שאני מרגיש שהלב שלך משתולל, נכון?" הוא שואל, והיא בולעת את רוקה יחד עם החיוך שלה.

"את צריכה לנסות להירגע ולהבחין שגם שלי משתולל." הוא לוחש, וחיוכו נמחק מפניו.

אקורו מביטה לצדדים, ולבסוף נאנחת.

"אני לא יודעת מה זה. פעם חשבתי שאני אוהבת את יוקאי, אבל איתך.. זה אפילו לא קרוב למה שאני מרגישה עכשיו. " היא מודה כשהיא מביטה לבסוף בעיניו.

"אחרי שהבנתי שלא אהבתי אותו חשבתי שאין לי לב." היא מודה בגיחוך עצוב.

סטצו מביט בה, ואז ידו עולה אל לחייה האדומה.

"זה שעשית טעויות בעבר לא אומר שאין לך לב." הוא משיב.

אקורו מחייכת חיוך קטן, ואז מסיתה את עיניה במבוכה.

"כדאי שנחזור לאכסנייה, אני לא רוצה שתתקררי לי." הוא משיב בחיוך.

"אז מעכשיו אתה הולך לדאוג לי?" היא שואלת כשהיא מתרוממת ממנו, בעוד ידה עדיין אוחזת בידו.

"דאגתי לך מהרגע הראשון שפגשתי אותך." הוא משיב בחיוך.

~