איקו

פרק 89

" . The cooler he is , the hotter she gets "

פרק 89 :

~ ' השיר של הינורי.' ~

* * * * * * * * * *

שלום שלום שלום!
אני חייבת לציין שאיבדתי תחושת זמן כאן- אז אני מעלה פרק היום עם המון בקשת סליחה! אני אגיב לכם על הכל! אני באמת לא רוצה שתחשבו שאני מתעלמת אבל אני מוצאת את עצמי רודפת אחרי וויפי קבוע. אחרי הפרק הזה איקו יוצא להפסקה של שבוע-ואז בעזרת השם חוזר. אני מבטיחה שאתם כל כך תודו לי, ומיד אחר כך תשנאו אותי. כנראה לנצח.
מקווה שאהבתם את מה שקורה עד עכשיו - תנצרו את זה חח כי אחכ בא המון כאב לב.
אני מחכה לשמוע מכם, אל תנשטו, אני אומרת לכם ששווה לכם לחכות. אוהבת המון ומבטיחה שאענה על התגובות
תודה על התגובות והדירוגים! מקווה שאהבתם!
ועכשיו, לפרק~ תהנו ^^

**********

           

איקו יושבת בחדרה כשסנטרה טמון בכרית שלה, והיא שעונה עם גבה על קיר המיטה.

עינייה ממוקדות ברצפה, אבל היא יכולה להבחין שהאור השמש כבר חודר אל החדר.

היא לא עצמה עין מאז שחזרו, למרות שהיא כמעט ולא פצועה.

הטון הקריר של יוקאי עדיין מהדהד במוחה.

העייפות המנטלית משפיעה עלייה, בעוד הגופנית לא.

אז היא מחליטה לצאת ולשוטט במסדרונות כשהיא יודעת שמכיוון שמוקדם מידי, היא לא תיתקל באף אחד.

היא מחליקה את רגליה אל תוך נעלי הבית החמימות ואז יוצאת מן החדר.

מוחה לא מתעסק בחשיבה יותר מידי על דבר חוץ מעל יוקאי. אבל על שמו בלבד. לא עולה במוחה דבר אחר.

המסדרונות הלבנים, משרים רוגע בליבה והיא משוטטת בהן כאילו היו חלק מחלום.

לפתע מנגינת פסנתר נשמעת, והיא מרימה את ראשה.

לא רחוק ממנה, מדלת פתוחה, היא מתחילה לשמוע אישה מזמזמת יחד עם המנגינה המרגיעה. וקולה מוכר.

הסקרנות גוברת עליה כשהיא מתקדמת אל הדלת, והיא לא צריכה לפתוח אותה כדי לגלות שהינורי יושבת שם, ומנגנת בפסנתר יחיד שנמצא בחדר גדול יותר משלה.

החדר לבן, כמו המסדרונות. אבל אין בו שום עיטור או רהיט מלבד הפסנתר.

" אתה, תמיד נמצא בליבי. 
מהיום שנפגשנו לראשונה, ידעתי שאתה אהבתי.
כל מה שחלקנו, גרם לי להבין עד כמה אתה יקר לי.
וידעתי שגם אני לך. "