איקו

פרק 144

" . The cooler he is , the hotter she gets "

פרק 144:

~ 'דמעה בוגדנית.'~

***********

חג שמח לכולםםםם!
מי ייתן ותהנו בחג T_T
אני הולכת לעבוד על הסיפור החדש XD
איינלי הרבה מה לכתוב הפעם, רק שאני מקווה שכולם יחזרו אלינו לפרקים האחרונים T_T
אגב, למי שלא ראה, ממליצה בחום על האנימה מהאוסט השני בפרק! אני אוהבת אותה מאוד ^^
ועכשיו, לפרק :>
תהנווו ^^

***********  

אתה חושב שאתה יודע הכל על הבן אדם שהכי יקר לך בעולם.

"איקו." היא שומעת את קולו של יוקאי, ומרגישה את שפתיו החמות על לחייה.

היא מתכרבלת אל תוך גופו החם, והוא מחייך כשהוא מתבונן בגופה הקטן לעומתו, ואז חיוכו נמחק.

"עצלנית, כמה את יכולה לישון?" הוא שואל.

"איזה יום היום?" היא שואלת.

"איקו.. את התעלפת.. אנחנו בבית החולים." הוא אומר, ואיקו מיד פותחת את עיניה ומרימה את ראשה.

היא פוגשת בעיניו היפות, ולרגע כל דאגותיה מתפוגגות.

"איקו, יש משהו שאנחנו צריכים לספר לך." היא שומעת את קולו של אביה, וכשהיא מפנה את ראשה היא רואה את יוקי ואותו עומדים מולו.

היא מיד מאדימה ומתרחקת מיוקאי.

"מ-מ-מ-מ-מ-ה?! מה קורה כאן?!" היא שואלת, אבל מיד מרצינה כשהיא מבחינה במבטם חסר ההבעה.

"איקו.." יוקי בולעת את רוקה.

"מה קורה כאן?" היא שואלת באי הבנה ומכווצת את גבותייה.

"איקו.. אנחנו צריכים לספר לך משהו.. בעקבות הפגיעה שלך.." יוקי נושפת וממשיכה.

"בסדר, מה קרה?" היא דוחקת ביוקי לספר, שלא מוצאת את המילים.

"את.. נפגעת מאוד קשה בבטן." היא אומרת לבסוף.

"אוקיי.. ו?" איקו שואלת.

"וזה אומר.. שהסיכוים שלך להביא ילדים.. נ-נמוכים מרבע." היא ממשיכה, ואוג'סימה מיד משפיל את ראשו.

איקו מתבוננת בה שניות קצרות, ואז מפנה את מבטה אל יוקאי.

הוא מביט בה במבטו הכואב, גורם לאיקו לבלוע את רוקה.

לבסוף היא נאנחת, ואז מגכחת. כולם מרימים גבות בפליאה.

"אני מניחה שלא הייתי צריכה לומר דבר שלא באמת התכוונתי אליו. אלוהים צוחק עלי. " היא מודה,

"אבל זה לא אומר שאין לי סיכוי בכלל, נכון? וגם.. בכלל עדיין לא חשבתי על זה. אני.. אני לא מאבדת תקווה.. אם עברנו את המלחמה, אני אעבור גם את זה." היא אומרת, בקול שנשמע מעט שבור.

"איקו.." אוג'סימה לוחש את שמה.

"אתם.. יכולים לצאת בבקשה? אני רוצה להיות קצת לבד." איקו אומרת לפתע.

עיניה של יוקי נפערות. איקו מעולם לא ביקשה דבר כזה.

"אני נשאר איתך." יוקאי מוחה.

"יוקאי, בבקשה. אני רוצה להיות לבד." היא מחייכת אליו, ויוקאי מתבונן בה רגעים ספורים. לסוף הוא נכנע וכולם יוצאים החוצה.

~

" איקו!" הינורי קוראת בשמה כשאיקו נכנסת לחדר המלכות שלה.

" איך את מרגישה?" היא שואלת כשהיא רואה את איקו מתקדמת אל כיסא המלכות שלה. ואז מבטה מתמקד בבטן שלה.

"הכל בסדר, אתה לא צריכה להסתכל עליי כאילו אני כלב נטוש." משיב איקו בטון רך כדי לא להישמע כועסת.

הינורי מרימה את ראשה ומחייכת אל איקו.

"מה עם אוני?" שואלת איקו.

"הוא כלוא במרתפים למטה, הוא.. מסרב לדבר למרות שאקורו מבקרת אותו הרבה." משיבה הינורי, ואיקו משפילה את מבטה.

" הינורי. אני אמרתי שאני לא רוצה להיות יורשת העצר החוקית." אומרת איקו בזמן שהיא מתקדמת אליה במהירות.

" נכון." משיבה הינורי. " התחרטת?" שואלת הינורי.

איקו נעצרת בהלם בדיוק כשהיא נמצאת מול הכיסא של הינורי.

" לא." היא משיבה בטון מבוהל.

" אז?" שואלת הינורי.

" אני רוצה שנוריקו ואקיטו יקחו את האחריות הזאת על עצמם."

עינייה של הינורי נפערות.

" אני יודעת שאני יכולה לעשות את זה. הם השניים האחרים ששולטים בכשפות, אני יודעת שתכננתם שאני ויוקאי נהייה המלך והמלכה כדי ששני כוחות ישלטו בממלכה שווה בשווה, אבל גם נוריקו ואקיטו יכולים לעשות את זה. והם בטוח יהיו טובים יותר ונדיבים יותר." אומרת איקו.

" או יוקאי ונוריקו, או יוקאי ואקיטו. רגע. בעצם יוקאי ואקיטו בעיה. מי יהיה המלכה? דווקא הם יכולים להיות זוג ממש יפה.. " איקו אומרת לעצמה.

הינורי לפתע מתחילה לצחוק. ואיקו נעצרת מלדבר ומביטה עליה.

" איקו.. אני אעביר את השלטון לאקיטו ונוריקו. אחרי שהצלת את העולם והקרבת את החיים שלך למען כולנו, אני אכבד את הבקשות שלך. למרות שהייתי מכבדת אותם גם אם לא היית עושה זאת." אומרת הינורי.

איקו מביטה על הינורי בהלם.

" מה את הולכת לעשות עכשיו?" שואלת הינורי.

" לחזור הביתה.." משיבה איקו.

" עם אבא?" שואלת הינורי, ואיקו שומרת על שתיקה.

" היום בערב יש נשף לכבודך. אז.. תתארגני טוב? השמלה שלך מחכה לך בחדר." הינורי מוסיפה כשהיא מבינה שאיקו לא תוסיף.

" לא שמלה שוב.."

" אנחנו ממש לא שואלות אותך!" איקו שומעת קול.

היא מסובבת את ראשה ורואה את נוריקו מיו אקורו מיזוטאני נאו ויוקי בפתח הדלת.

" ממש כל החבורה." איקו מחייכת אליהן.

" איקוווווו!!!" מיו צועקת את שמה ורצה אליה, וכולם רצות אחריה לכיוונה של איקו.

הן מתנפלות עליה בחיבוקים ונשיקות, ואיקו טובעת ביניהן.

" תיזהרו! עוד כואב לי !" איקו צועקת.

" ישנת שבוע, ואז נחת עוד שבוע חתיכת עצלנית!" אומרת יוקי, וכולן מתחילו לצחוק יחד.

~

איקו יושבת על עליית הגג של הארמון וצופה לשמיים, היא נושמת את האוויר הצח לריאותייה וחושבת מה יהיה הלאה.

פתאום הכל רגיל לה, ושום איום לא מרחף עליה. כל מה שנותר לה הוא לחגוג את הניצחון, ואין שום דבר לצפות לו.

היא תעזוב בקרוב, תשאיר חלק מהאנשים שהתרגלה אליהם כל כך מאחורייה.

לפתע פניו היפות של יוקאי עולות במחשבותייה, והיא משפילה את מבטה ומביטה על הבטן שלה.

' אני כל כך מבולבלת.. מצד אחד אני לא רוצה משפחה.. מצד שני, אם זה עם יוקאי..' היא חושבת לעצמה ונאנחת.

לפתע היא שומעת את דלת עליית הגג.

" את עדיין לא מוכנה? כולם מחפשים אחרייך. " היא שומעת את קולה של נוריקו ומסובבת את ראשה.

" נוריקו.. סליחה א-אני.."

" בואי להתארגן. מחכים לך. הנשף כבר התחיל." נוריקו מבקשת בשקט ובחיוכה העדין.

" את יפייפיה." משיבה איקו כשהיא מביטה בה לרגע, ונוריקו משיכה לה בחיוך גדול יותר.

הן מגיעות אל החדר, ואז איקו נעצרת במרכז החדר.

"א-אני חייבת..?"

"כן." קוטעת אותה נוריקו בקול עצבני.

" אני רוצה ללבוש את התלבושת שנלחמתי איתה." איקו נושפת לקראת הצעקה שהיא יודעת שתגיע.

" תפסיקי עם השטויות שלך! הפעם מצאנו לך שמלה שתאהבי, לא משהו נסיכותי מידי." אומרת נוריקו וזורקת עליה את נעל הבית שליד מיטתה של איקו.

" אני לא יכולה לצאת עם היד שלי ככה!" אומרת איקו ומצביעה על היד שחבושה כולה בתחבושת.

נוריקו מביטה על היד של איקו ומבטה נהפך למודאג.

" איקו.. ככה או ככה את עדיין נשארת אותה איקו. את לא השתנת. אם את לא רוצה אני לא אכריח אותך.. אבל אני חושבת שאת עדיין יפה, את עדיין מושלמת. את עדיין את." משיבה נוריקו.

איקו מביטה על היד שלה ואז צונחת על הרצפה.

" איקו?!" נוריקו רצה אליה במהירות.

" תתני לי קצת.. להתפרק.." אומרת איקו כשהיא מניחה את ראשה על כתפה של נוריקו.

נוריקו מרגישה דמעות חמות על כתפה, ואז מרימה את ידיה ומניחה אותן על גבה של איקו, שבוכה בשקט.

היא איבדה יותר מידי במלחמה הזאת, אבל זה לא היה משנה לה עד שהבינה שהדבר היחידי שבאמת יכאב לה זה שהיא הולכת לאבד את יוקאי.

~