איקו

פרק 105

" . The cooler he is , the hotter she gets "

פרק 105:

~ '  תרחיש ניצחון. '~

**********

ואוו!!! 
אנחנו מקום ראשון בסיפורי אנימה מתוך 14!
תודה רבה לכולכם על כל התמיכה והאהבה T_T
אני לא יכולה להודות לכם מספיק, באמת אתם לא מבינים כמה זה חשוב!
אני רוצה לומר שבפרק הזה מתגלים דברים רבים לגבי הסיום, אתם יכולים לקחת את זה לאיזה כיוון שאתם רוצים אבל אני בחיים לא אגלה לכם מה יקרה בסוף חח, אל תדאגו אני לא עד כדי כך מרושעת זה הדבר היחידי שאני אגיד. 

הוא יצא יותר ארוך, אבל מה רע בזה בעצם לא? XD 

אני מקווה שתאהבו את הפרק, תבינו קצת, ושהוא יחשוף בפניכם יותר דברים. 
תהנו :)

**********

    " את בטוחה שזה בסדר פשוט להופיע ככה פתאום? " שואל ריוג'י כשאיקו עומדת מול הדלת, שואפת ונושפת אוויר.

" אללללללללללל תקשה עליי! " איקו מאריכה את המילה בטון זועם.

" אב-"

" ריוג'ייייייי !!! " איקו מסתובבת אליו ותוקעת את מבטה בעיניו.

" זה מספיק קשה גם ככה, "

לפתע הדלת נפתחת.

" איקו.." ריוג'י ממלמל את שמה כשהוא מבחין באדם שעומד מאחורייה בפתח.

" לא ריוג'י! אתה תתן לי לסיים לדבר! " היא לוקחת צעד אחד לכיוונו,

" כשעלינו להציל את כל העולם- "

" איקו! " ריוג'י מעוות את פרצופו בבהלה,

" מה הסיפור שלך?! תפסיק לקטוע אותי! "

" סליחה עלמה קטנה, אבל את עומדת בפתח ביתי. " נשמע קול ואיקו מסתובבת.

למולה נגלה זקן מבוגר, לבוש בגלימה חומה שכמסה את כל גופו וזקן ארוך ואפור משתלשל מסנטרו.

קמטי זמן מופיעים על פניו, בקצוות עיניו הטובות, ובצידי שפתיו המחייכות.

" א-אני מצטערת.. " איקו מעקלת על פיה לחיוך עקום ומובך.

אקורו עוקפת את האיש, ונעמדת מולו ברקיעת רגל.

" שלום. אני יודעת שזה חצוף, ושאתה לא מכיר אותנו. אבל אנחנו צריכים שתעזור לנו. "

חיוכו של האיש נמחק, והוא מביט באקורו כאילו הצמיחה ראש נוסף.

" אני? אבל אני מכיר אתכם. "

כולם לוקחים צעד אחד אחורנית, ואיקו מרימה את ידה.

" אין צורך, טאקאהישי איקו. אני לא אוייב. "

חיוך נמתח על פניה של אקורו, ואז היא נושפת בהקלה.

" ידעתי שאתה מכיר אותה. " היא מניחה יד על ליבה.

" גם אותך אני מכיר. אקורו, אחותו של אוני. החלטת לעבור לצד של הטובים. "

" איך אתה יודע את זה? " איקו, שעדיין לא בוטחת בו נסוגה עוד צעד אחורנית אבל מורידה את ידה.

" אני יודע עוד הרבה, יוקאי היה צריך להישאר לעזור ליוקי? " הוא שואל.

" הוא מכיר את יוקאי! " אומרת מרימה את אצבעה ומפנה אותה אליו בתדהמה.

" זה לא מנומס להצביע. " אקורו תופסת בידה של איקו ומורידה אותה בכעס.

" היכנסו. " הזקן מסמן להם בראשו בנימוס.

השלושה מדשדשים אחריו פנימה.

איקו מביטה מסביב, בין קטן מלא ברהיטי עץ.

הוא מסמן להם להתיישב מולו בספות, ואיקו בולעת את רוקה ומתיישבת לצידו של ריוג'י.

" אתה בטח יודע מדוע אנחנו כאן. " הטון של אקורו חוזר להיות רציני.

" אני יודע. תרצו לשתות משהו? " הוא שואל, ומחווה בידו אל קנקן הזכוכית המונח על השולחן הנמוך שביניהם.

" תודה. אני אמזוג. " איקו מהנהנת בחיוך קטן, מושיטה את ידה על כוסות קטנות והפוכות על השולחן.

" איקו. " הוא אומר את שמה, גורם לה להיעצר לרגע כשהיא מושיטה ידה אל כוס נוספת.

" המשימה שלך.. לא פשוטה בכלל. " הוא מוסיף, ואיקו דוחפת בעדינות את הכוס הראשונה שמזגה לקצה השולחן שבצידו של האיש המבוגר.

מבטה חתום, והיא נראית עסוקה ומרוחקת.

" יש לך חברים שיעזרו לך. עד עכשיו אני יכול לדעת עליכם כמעט כל דבר, אבל עכשיו העתיד מתחיל להיטשטש. ראיית העתיד שלי תלויה במצב, וגורל העולם שמוטל כרגע על הכף לא יציב. ולכן אני לא יכול לדעת מה יקרה, זה יכול להשתנות בכל רגע. "

אקורו מניחה את ידה על ברכה של איקו, וריוג'י נשען על גב כף ידו באנחה שקטה.

איקו נשענת אחורה עם גבה, ומקרבת את ספל התה אל שפתייה.

" אני אעזור לכם בכל מה שאני יכול. אני אגיד לכם איפה נמצאים השערים על מנת שתוכלו לאסוף את כל האבנים. תתקרבו אליי שלושתיכם.

איקו ריוג'י ואקורו מחליפים מבטים מבולבלים ביניהם, ואז נשענים קדימה.

האיש מרים את ידיו, ומניח אותן לפני מצחיהם של השלושה.

" אני אטמון בזכרונכם היכן נמצאות האבנים שחסרות לכם. הבעיה היא לא למצוא אותן, הבעיה היא להתמודד עם השומרים שלהם. ואתם תצטרכו לחלץ מרוח האוויר היכן נמצאת אבן האש. את זה אני לא יודע. את זה אף אחד לא יודע חוץ מרוח האוויר. "

איקו ממצמצת בעיניה, ולפתע המיקום של אבן המים והאוויר ברור לה.

הם מתרחקים אחורנית באחת, ראשם כואב מהמידע.

" שלשותיכם יודעים עכשיו, ככה זה יותר בטוח מאשר שרק אחד ידע. " הזקן מחייך, ומושיט את ידו אל כוס התה.

" איקו, את הכרת את סבתא שלך? " השאלה הלא צפיה גורמת לאיקו לקמט את מצחה.

" של אימא שלי? מעולם לא. אתה הכרת אותה?! " איקו מגבירה את קולה כשההבנה מכה בה.

" בוודאי שהכרתי, גם היראקו הכיר. "

" היראקו?! " שואלים השלושה במקהלה מתוזמנת.

" כן. היא זאת שלימדה אותו הכל. היראקו היה צעיר ושאפתן, וכשאבא שלו גילה לו על הכוחות שהוריש לו ולאקיטו הוא היה נחוש לדעת הכל. והיא זו שלימדה אותו. "

" אני מכיר את המשפחה הזאת כל כך הרבה שנים, ובחיים לא שמעתי על סבתא של איקו. " ריוג'י מעיר בהרהור.

" יש עוד משהו שאת לא יודעת. ששניכם לא. " הוא מפנה את מבטו אל ריוג'י.

" מ-מה? " ריוג'י ממלמל ומתחיל לחוש את הפחד מערבל את בטנו.

" בעלה הראשון של סבתא של איקו, היה בעצם סבא שלך. " אומר הזקן ומחייך חיוך משועשע.

" מה?! "
" מה ?! " ריוג'י ואיקו קמים ממקומותיהם.

" אבל סבא שלי והיא.. מה.. אני לא מבינה! " איקו מתיישבת חזרה, מטיחה את גופה בספה.

" זה סיפור ארוך. הם הכירו והתחתנו אחרי שהוא עזב את סבתא של ריוג'י. ההורים שלך מבוגרים, נכון? "

ריוג'י מהנהן באיטיות.

" הייתה.. מלחמה. וסבא שלך הקריב את עצמו כדי להציל את סבתא של איקו במלחמה הזו. הוא מת, וסבתא שלך אחרי כמה שנים התחתנה עם סבא שלך. " משיב האיש, ולוגם מספל התה.

איקו וריוג'י מביטים אחד על השניה, ואז מפנים את מבטם אל האיש.

" אז אנחנו בעצם סוג של קרובי משפחה. " איקו לוחשת.

" עכשיו אני מבינה איך זה ששניהם משוגעים. " מהנהת אקורו בהנה.

" זה הרבה יותר מידי לעכל. " אומרת איקו ומטחה את ראשה בעדינות בשולחן כשגופה מתקפל.

" בהחלט." ריוג'י מחקה אותה.

אקורו מביטה על שניהם ואז מגלגלת עיניים.