" אתה החלום שלי. הפכת אותי למי שאני, התחזקתי בזכותך.
ולחבק אותך בזרועותיי טבעי לי יותר מהלומות ליבי.
בבקשה תישאר איתי לנצח. "
איך תגיב כשכל חייך ישתנו ביום אחד,
כשהאדם שמצאת את עצמך הכי שונא פתאום הופך לאהבת חייך?
איך תבין כמה מסובך הוא, אם אתה ל...
שלום שלום שלום שלום לכוווולם! אני מעלה עכשיו פרק, XD חוץ מזה שכדאי שתלכו תבדקו את המיני פרוייקט שהכנו (למרות שמבחינת עבודה הוא לא היה מיני בכלל ._.) כרגע אני עובדת על כמה דברים, אבל ישלי הודעה: איקו ממש עודמעט נגמר. ובנגמר אני מתכוונת שנשארו בערך עוד איזה פחות מ 15 פרקים XD אתם כל כך לא מוכנים למה שאני מכינה לכם XD כשהסיפור החדש ייתקרב אני אפרסם תקציר, למרות שייקח קצת זמן עד שאעלה אותו כי הוא לא כתוב בדיוק כמו שאני רוצה. והוא גם יהיה פרק בשבוע כי בכל זאת, הסיפורים הבאים יהיו רגילים. משמע-הרבה יותר קצרים מאיקו. איינלי יותר מידי מה להוסיף, חוץ מזה שתנו מהפרק ושהלוואי שהייתי יכולה לספר לכם מה הולך לקרות כדי שתבינו מה אני מתכננת XD
***********
הרוע מתפתל תחתיינו כבר שנים מסתבר.
לא משנה כמה פעמים דיכאו אותו,
הוא ממשיך להתחבא באפלה ולאגור כוחות.
ועכשיו הוא שוב התחיל לנוע.
ומצפים ממני להפסיק אותו אחת ולתמיד.
אז אני אעשה הכל כדי לעצור אותם,
ולהחזיר את כל מי שמסביבי להיות מאושר.
~
איקו מרימה את מבטה, בזמן שהיא הולכת במהירות כשהחבורה מאחורייה.
עינייה נפערות בתדהמה, כשהיא מבינה שהיא ממש יכולה להרגיש את תנודות השמש שמתחילה לזרוח.
הדרך נראית חסרת תשובות.
מה הולך לקרות?
האם הם הולכים לנצח? האם הם הולכים להפסיד? מה יעלה בגורל כולם אם איקו תיכשל במשימה.
"איקו?" היא שומעת את קולו של יוקאי שהולך לצידה.
וכשהיא לא עונה, הוא מכווץ את גבותיו.
"מה קאסאישינטו עשה?" הוא שואל, ולמשמע שמו איקו מסובבת את ראשה.
"איך אתה יודע שהוא עשה משהו?"
"אני מכיר אותך קצת. למה את בוהה כל כך בזריחה? משהו שהוא אמר מטריד אותך?"
"לא. אני פשו-" לפני שהיא מספיקה להוסיף משהו, קולות מעומעמים נשמעים רחוק מהם.
"אנחנו קרובים!" דאיסאקי צועק מאחור, והחבורה פותחת בריצה לכיוון הקולות.
הם מתחילים להישמע ברורים וברורים יותר, ועוד לפני שהעצים נעלמים היא מבינה מה קורה.
כשהם מגיעים לשטח אדמה פתוח, היא כבר חושבת על היתרונות בכך שאין עצים שיפריעו לאקיטו ושזה שטח מצויין בו הוא יוכל להילחם.
למולה נגלים אלפי חיילים אדומים, למזלה, בגודל טבעי ולא כמו האחד שהצטרכה להתמודד איתו לפני כמה חודשים.
היא מוצאת את עצמה חושבת רק לרגע, איך הדברים היו נראים שונה לפני כמה חודשים.
'זה לא הזמן להרהורים איקו!' היא גוערת בעצמה, ונדרכת.
"לעזאזל! תראו כמה הם! הרבה יותר מכל הפעמים שהצטרכנו להתמודד איתם!" ריוג'י מרים את קולו, ומיו תופסת בידו ומשתיקה אותו כשהיא מסמנת לו להביט על איקו.
היא נראית ממוקדת, מרוכזת, והיא שואפת אוויר באיטיות.
יוקאי מפנה את מבטו אלייה, ולפתע החיילים מתחילים להתקדם.
יוקאי מרים את ידו, ולפני שהוא מספיק לעשות דבר נוסף גל אש עצום עוטף כמעט חצי משורות החיילים וממיס אותם בבת אחת.
כשהוא מפנה את מבטו הוא יכול לראות את איקו עומדת לצידו באותו המקום, כאילו לא קרה דבר.
"איקו! את לא יכולה להשתמש ככה בכוחות שלך לפני הקרב!" יוקאי צועק לכיוונה, והחילים מתחילים לנוע לכיוונה של איקו.
היא כבר הבינה שאלה לא בני אדם אמיתיים, והם נועדו רק כדי לפצל ביניהם ולעכב אותם.
"אוני וסאנג'ו מחכים לכם בהמשך." הם שומעים קול מוכר, ואיקו מרימה את מבטה.
"את לא מתה?" איקו שואלת באדישות, כשהיא מביטה על ארוקה שעומדת על אחד העצים הקרובים בקצה קרחת היער.
"שכפול. את נורא רצינית היום. " היא משיבה, ואז מפנה את מבטה ליוקאי.
"התגעגעת אליי?" היא שואלת בחיוך.
יוקאי מקמט את מצחו בכעס, וארוקה מרימה את ידייה.
"איקו, הם רוצים את האבנים שלך. כדאי שתהיי מוכנה.סאנג'ו לא נחמד כמו הילדים שלו. ברגע שהוא רואה אותך פעם אחת זאת גם תהיה האחרונה."
"ילדים." היא חוזרת אחרי המילה שוב כשהיא מפנה את מבטה אל אקורו.
הכעס הבוער מעיניה של אקורו לא מפתיע את השכפול חסר הרגשות.
"אני יודעת שאת יודעת. " ארוקה מזיזה את ראשה מצד לצד בילדותיות.
"תתקדמו! אנחנו נעכב אותם!" לפתע נשמע קולה של נוריקו.
איקו מסמנת לה במבטה.
"איקו, אנחנו נישאר כאן, לכו את יוקאי אקורו ודאיסאקי. זה הקרב שלך, תביסו אותם ואנחנו נבוא כשנסיים כאן. אני בטוחה שעד שנגיע אתם כבר תנצחו." נוריקו משיבה.
איקו ממשיכה להתבונן בה,
" אין זמן." היא שומעת את קולו של ריוג'י.
" אני לא יכולה להשאיר אתכם כאן לבד מול כל החיילים האלה! רק עכשיו השתחררתם! " מתעקשת איקו.
"אל תמעיטי בערכנו איקו!" מיו מרימה את קולה,
"תסמכי עלינו." אקיטו מוסיף.
" והם גם לא לבד!" וכשנשמעת צעקה, כולם מסובבים את ראשם ועיניה של איקו נפערות, כשהיא רואה את היטושי.
מאחוריו היא רואה את הינורי סטצו ויאהירו, ולידם היא רואה המוני נערים וגברים ואפילו נשים מהכפר שהם שהו בו והתאמנו לקראת הקרב, עומדים ומסתכלים על איקו בחיוך.
"הי-הינורי?!" איקו שואלת בהלם, והינורי מנופפת אליה בחיוך חם.
"הייתי חייבת לפחות לעזור להם בזה, עם קצת שכנועים מצד המלכה זה עזר." היא מושכת בכתפייה בחיוך.
"יאהירו!" דאיסאקי צורח את שמו בכעס, ויאהירו רק מוציא לו לשון בחזרה.
"חשבתי שאמרנו שאתם נשארים להשגיח על השאר!" איקו משיבה.
"בטח, אנחנו נחכה ולא נעשה כלום בזמן שאת תילחמו. אולי אין לי כוחות, אבל זה ממש לא יקרה. " סטצו מנפנף בידו באדישות מזוייפת.
יוקאי מניד בראשו בייאוש כשהינורי מחייכת אליו. היא תמיד הייתה עקשנית למרות ההתנהגות והמראה העדין שלה.
"סטצו.." אקורו לוחשת את שמו בדאגה, כשהוא מבחין בה ומתחיל להתקרב אלייה.
וכשהוא מגיע אליה, כולם משתתקים כשהוא מניח את ידו על ראשה.
"אמרתי לך שאני אשמור עלייך. לא צחקתי." הוא מזכיר לה בטון עמוק, ואז מושך אותה אליו כשהוא מניח את שפתיו על שפתייה.
איקו מפנה את מבטה ההמום אל נוריקו, וכשעיניהן נפגשות, חיוך ענקי מצטייר על פניהן.
הוא מנתק את שפתיו משפתייה,
"זאת לא הייתה נשיקה פרידה. " הוא מתעלם מהמבטים ההמומים של כולם כשכל מה שתופס את תשומת ליבו אלה לחייה האדומות של אקורו.
"אני יודעת שלא, טיפש." אקורו משפילה את מבטה במבוכה.
"אני סומך עלייך. בהצלחה." הוא משחרר את ידה, ואקורו מהנהנת.
"איקו! אני בא איתך!" לפתע נשמע קולו העדין של יאהירו.
"מ-מה?!" סטצו ודאיסאקי צועקים יחד.
"אני הולך עם איקו, ואם למישהו מכם יש משהו לומר אני אשסף לו את הגרון עם החרב שלי!" יאהירו מרים את קולו, ומותיר את כולם המומים לרגע.
"זה בהחלט רגע מלא הפתעות." לוחש ריוג'י למיו.
"א-אבל י-יאהירו.." דאיסאקי ממלמל.
"שמעת אותי?! אני. רוצה. לעזור. לאיקו! כל הזמן הזה לא נתתם לי לעשות שום דבר מועיל, הגיע הזמן שאעשה משהו!" הוא מתקדם לעבר כיוונה של איקו, ונעמד לצידה במבט זועם.
דאיסאקי מניד בראשו בייאוש, ואז חיוך מצטייר על פניו.
"סיימתם לסדר את כל העניינים המרגשים?" קולה של ארוקה נשמע.
נוריקו מסמנת לאיקו בראשה, ואיקו מהנהנת מיד.
איקו מסתובבת לכיוון כל מאות אנשי הכפרים, וקדה בפניהם.
"תודה!" היא צועקת כשהיא מרימה את ראשה, ואז מתחילה לרוץ לצידה השמאלי, אל תוך היער.
"זאת כנראה הפעם האחרונה שנתראה איקו. " היא שומעת את קולה של ארוקה מאחורייה.
איקו לוקחת מבט אחד האחרון בחבורה שמתחילה להיעלם בין העצים.
האחרונות שאיקו רואה לפני שהן נעלמות בין העצים אלו מיו ונוריקו.
וכשהיא מפנה את ראשה חזרה אל הדרך היא כבר יכולה לשמוע את הקרב שמתחיל.
היא מפנה את מבטה אל יוקאי, שנראה ממוקד ומרוכז בדרך.
הגיע הזמן.
~
' בואו נוודא שבפעם הבאה שאנחנו רואות אחת את השניה זה יהיה כשהעולם שלנו יהיה נקי מהרוע הזה.' נוריקו חושבת לעצמה כשהיא מבטיה לצדדים.
"חייב להיות איזשהוא מקור מים שתוכלי להשתמש בו." הינורי קוטעת את מחשבותייה של נוריקו.
"כ-כן!" נוריקו משיבה.
אנשי הכפר, ושאר החבורה התקדמו קדימה, כשנוריקו עומדת מאחור.
מיו וריוג'י נלחמים יחדיו בקרב ישיר נגד השכפול של ארוקה.
אנשי הכפר מניפים חרבות כנגד החיילים, והקרב נארך.
נראה שחיילים לא נגמרים, ורעש מלחמה נשמע בכל מקום.
אקיטו מסתדר היטב, מביס הרבה חיילים יחד. אבל האנרגיה שלו מועטה והוא נראה כבר עייף למרות שסטצו מגבה אותו וחותך חיילים בלי הכרה אחד אחרי השני.
נראה שהוא נהנה מהאנדרנלין שמציף אותו.
" שכפול שכפול ושכפול! מתי תפסיקי לעלות לי על העצבים, הא?!" ריוג'י שולף את הגרזן שלו, קופץ ישירות אל ארוקה אבל זו מתחמקת ואחד החיילים מצליח לתפוס בגרזן שלו.
" ריוג'י!" מיו צועקת את שמו,
" אחרי שלא ראיתי אותו כל כך הרבה זמן.. אני לא אתן לך לקחת אותו עכשיו!" מיו צועקת ושולפת את הסכין שלה, שפוגעת ישירות במרכז מצחו של החייל.
נוריקו בולעת את רוקה, והיא רואה את הינורי מצביעה לפתע לכיוון מסויים.
"יש שם נחל עם מספיק מים כדי שתוכלי להשתמש בהם בקרב."
"א-איך את יודעת?" שואלת נוריקו.
"אני יכולה להרגיש." היא משיבה, ונוריקו מכווצת את מצחה בשאלה.
" אני אולי לא יכולה להילחם, אבל לפעמים אני יודעת להיות יעילה." היא מחייכת חזרה.
נוריקו מחניקה צחוק, ואז רצה לכיוון אליו הצביעה הינורי.
" באתי להגן עלייך!" הינורי שומעת לפתע קול של גבר ומסובבת את ראשה.
" הו. תודה." היא משיבה המומה כשהיא רואה את אחד מבני הכפר, גבר נאה שנראה צעיר, עומד עם חרב לידה.
" זו הוראה שניתנה לי! שלא תחשבי שאני לא רוצה להילחם כדי להגן עלייך בצורה באמת מועילה!" הוא אומר בקול בטוח.
" אני מאמינה שאתה עושה את הטוב ביותר כך או כך." משיבה הינורי ומחייכת אליו.
" תו-תודה מלכתי. אמרו לי להרחיק אותך מכאן,אני צריך לקחת אותך לאכסנייה של היטושי. " הוא מוסיף ואז מושיט את ידו אלייה.
"לאכסנייה של היטושי?" היא שואלת.
"כן, אמרו לי ששאר האנשים הקרובים אלייך נמצאים שם, ושאני צריך להביא אותך אליהם."
"אני מבינה." היא משיבה כשהיא מבינה שהיא יכולה לבטוח בו.
" אפשר?" הוא שואל.
הינורי מביטה בידו לרגע ואז בפניו ואז מניחה את ידה בידו.
"אנחנו צריכים ללכת להביא אותם." היא משיבה.
"מ-מה?! אבל אמרו לי שאתם צריכים להישאר שם!"
"לא, אנחנו חייבים ללכת ולהביא אותם, אני רוצה שכולם יהיו כאן כשאיקו תנצח."
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
**********
ככ אהבתי את האוסט הראשון רציתי לשים אותו כבר מלא זמן אבל חיכיתי לרגע הנכון T_T מקווה שאהבתםםםםםםםם אתתת הפררקקקק :D אני לא יודעת מה יהיו התגובות שלכם לפרקים הבאים :>
